עיון ביקורת
לרכישה >>

אביתר בנאי, לשונות של אש, השקת האלבום (היכל התרבות ת"א, מרץ 2017)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

אביתר בנאי פתח את הערב ב"פרגולה", שיר קצבי מאלבומו החדש על  חולשה אנושית – הפחד להפסיד את היש החיצוני הטוב בכל תחום ממזון טוב, בית נאה, נוחיות, לבוש נאה, פרסום והצלחה. הפחד הזה הופך את האדם משועבד, לא חופשי, עבד לטוב.
הקצב בשיר מאפשר לבנאי למנות רשימת הדברים שעושים טוב ומשעבדים. בשיר קיים אותו מתח כמו  במירוץ להשיג את הטוב. יש שורות מוסיקליות (מנגינות) קצרות שבהן מנסה אביתר בנאי להפיג את המתח ולמלא במעט רוך מנחם – "אני אביא יין אביא קרן שמש, אני אביא לחם אביא עץ ומים". וגם "בואי החוצה בואי נצא". בקצביות התזזיתית בנאי מדגיש את הרפטטיביות שבהרגלי החיים, אבל משאיר מקום גם לשחרור מהלחץ.
הסאונד והתאורה המופלאים –  העניקו לו גוון רוקי חזק. הנגנים שמאחוריו אינם משאירים מקום לספק: בנאי בא לתת מופע-מופע ללא כחל וללא שרק. הפקה-הפקה. לא אינטימיות מדוכדכת, אלא ערב רוק בהיכל, שמכיל קשת של הלכי רוח/ מחשבות תחושות, את החדש שבחדש, גם את המיטב שבמיטב.
מול הבלגן והמחשבות שאינן נותנות לישון, לאביתר בנאי יש מסקנה אחת ויחידה, שאין לערער עליה: – "אין לי מִלְבָדֵךְ". כלומר: מבחינתו היא הדבר היציב ביותר בחייו.  השיר נקרא "אור בצל", מרגעי השיא באלבומו החדש. האם התחושה עברה בהיכל? האם כמו האלבום, גם ההופעה היא סייסמוגרף המשרטט מילולית ומוסיקלית מצבים שבין חרדה קיומית לחיים מלאי אור ואמונה, בין רציונל ותחושה לבחון את מהות הקיום?
אביתר בנאי נמצא תחת לחץ של "אלף אנשים מסתכלים עלי מהמראה" ו"חיים של עומס יתר", אבל בריקוד שבין ייאוש לאמונה – האמונה תנצח, ומשמעותה – להמשיך הלאה לתקופה חדשה שמהווה אתגר, "למשוך מעלה", "להפוך את האדמה" ו"תנועה כל הזמן" (השיר "עומס יתר") "לא לוותר – זה לנצח" (השיר "אדם נזרק"). מי שמחפש תשובות פסיכולוגיות פשוטות: המאמין ירפא את עצמו.
הפעם האחרונה ששמעתי את בנאי הייתה באמפי שוני באוקטובר 2013. כמו אז גם הפעם – פניו הקרינו אור. חיוך של משהו טוב, של אדם שבטחון שוכן בעולמו, נמצא בספירות שלו, לא "יורד" אל הקהל, לא מפלרטט, לא מתחנחן, לא מתרפס. מנסה לשדר הרמוניה רוחנית. רק פעם אחת אמר דברים מצחיקים על "ביבי" ו"גאולה", אפרופו החדשות הטריות, חריג אצל מי שלא נוגע בקצה הציפורן בעניינים של אקטואליה, בטח לא בפוליטיקה, שומר מכל משמר על טהרת האמנות שלו, על יופיו הייחודי, גם כשהוא נוגע באזורים הכי אישיים שלו, כמו הסיפור שמאחורי השיר I Love You, על הפגישה וההתאהבות באשתו בניו יורק.
 אביתר בנאי הצליח בניסיון לשדר הלך רוח הנוגע באזורים הכי אישיים בערב ההשקה החגיגי. כבר כתבתי בביקורת על האלבום: הטון של בנאי אינו דכאוני. העצבות מגיעה מאזורים של תחושת של מי שמנסה להיאחז במה שיש לו, ומה שיש לו זה לא מעט. ועדיין הזעקה לקראת סיום – "תמיד לפני גשם יש עננים שחורים" היא התפרצות שמשדרת חרדה, אולי אף אבדן תקווה.
בנאי עמד במשימה נוספת: לשזור את תשעת השירים מהאלבום החדש לשירים מאלבומיו האחרים. (אביתר בנאי 1997, "לילה יאיר כיום", "יפה כלבנה"). בקול גבוה, מתכוון, הוא חיבר את חלקיו לשלם כדי להעניק לכל החומרים פרספקטיבה אותנטית מהזמן העכשווי. איש מאמין, שלם עם בחירותיו, חי בשלום עם אמונתו, פייטן ברוח המקורות. אמן בשל, שממשיך ליצור מתוך הכרה שהקיום – גם אצל אדם מאמין הוא משהו מורכב. המילים והצלילים מצליחים להכיל את מהות האמת הזו ברגישות ובעוצמות מרטיטות.

שירים: פרגולה, מתנות, עכשיו, לשונות של אש, אדם נזרק, עומס יתר, אותיות פורחות באוויר, אור בצל, אב הרחמן, יפה כלבנה, עד מחר, איי לאב יו, איילת השחר, יש לי סיכוי, תמיד לפני הגשם, הושענא, לילה כיום יאיר, גנב, תל אביב, תחרות כלבים, הדרן א' עם אסף אמדורסקי – מנגינה יקרה, השמיים הכחולים , שמתי לי פודרה, הדרן ב': שביר, שוב מלבלב, אבא.
הפקה מוסיקלית: אסף אמדורסקי
נגנים: ז'אן פול זימבריס – תופים, עמית יצחק – גיטרה, אברי בורוכוב – בס, רועי חרמון –קלידים חצוצרה.
אורח: אסף אמדורסקי
סאונד: אמוץ נחמני. תאורה: קובי פלומקין ומוחמד אבו סלמה.

צילום: מרגלית חרסונסקי

לשונות של אש

אותיות פורחות באוויר

יפה כלבנה

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 6 = 7