עיון ביקורת

אברהם טל, מטייל במרחבי הזמן (אמפי קיסריה, 31 במאי 2018)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

ההופעה הסתיימה במפגן דאנס. אמפי קיסריה על תקן מועדון אלקטרוניק דאנס מיוזיק. זה הגיע אחרי שאברהם טל ירד מהבמה לחבק את הוריו של אלון בקל ז"ל, שנרצח בפיגוע טרור בפאב הסימטא בתל-אביב, ולשיר להם את "אור אלון", שנכתב לזכרו במלאת שנתיים לרצח. הקהל מיהר למקום לצלם בניידים. טל מערב עצב בשמחה כאילו זה חלק מהקונספט שלו. הוא מגיע עם איזושהו פרדוקס פילוסופי: הכל כל כך משמעותי בחיים והכל כל כך חולף. תהנה מהרגע.
מה לומר?  – זה מה שקרה: כייף לבלות עם אברהם ערב. חלפו 10 שנים מאז שמעתי אותו באחד ממופעי הסולו הראשונים שלו אחרי "שוטי הנבואה" בזאפה ת"א. כבר אז (2008) ניכר היה כי טל עושה הכל כדי להרחיב את גבולות הפופ שלו לקשת צבעונית –  סלט סגנונות עם רטבים ותבלינים ושאר ירקות. הקונספט האנרגתי, האותנטי יצר חגיגת פופ מלהיבה. כתבתי אז, שאם מדובר באסטרטגיה חדשה בקריירה שלו, טל זקוק לשניים שלושה להיטי ענק חדשים, כי את כל השאר, יעשו הנוכחות הבימתית האנרגתית שלו, הקול הנדיר והלהקה מאחור.
קיסריה 2018: אברהם טל  מתודלק בשלל להיטים ובהרכב מהוקצע. הוא אינו זמר של סגנון, של מוסיקה אלטרנטיבית. הזכרונות, המקומות, השאלות, החוויות – כול אלה מתנקזים לאפיק מיינסטרימי אטרקטיבי, שירים שמונעים ע"י משבים אופטימיים של אדם, שגם בשיר שניים עצובים משדר משהו מאוד חיובי.
לא מפתיע לגלות שגם טל למד את "כללי המשחק" בקיסריה. כמו שלמה ארצי ועברי לידר, הוא יורד מהבמה ומתחכך. היום כבר לא צריכים יועצים אומנותיים לזה. הקהל ממתין לג'סטות כחלק מן הפולחן. טל  יבקש מהקהל להדליק טלפונים ב"אורות". חווית הקולקטיב דורשת סוגים שונים של חנופות. המבחן בסופו של דבר אינו בהתרפסות , לא בפירוטכניקה ואפילו לא באיכות העיבודים והנגנים, אלא עד כמה הפה והלב שווים. מבחינה זו, הבנאדם – אותו בנאדם. אני מאמין לו באמונה שלמה גם כשהוא מעלה את הזמרת נרקיס לדואט בשיר "שדות", ומספר איך הגיע לשיר שלה. הסיפור מאחורי השיר מעיד כמה האיש דובר ושר אמת באותו מנעד קולי ונשמתי. וגם: האיש ניחן בפשטות כובשת.
האם אברהם טל מצליח גם לקחת אותנו למקומות שעוד לא ביקרנו אצלו? הקהל שהגיע לקיסריה רצה לבקר בדיוק בכל אותם המקומות שהוא הכיר מ"אדם צובר", דרך "הימים עוברים" ועד "מחוזקים" ו"קול גלגל". השדרוג המשמעותי הוא ב – Performing – בביטחון, בחיוניות, באקלקטיות, בהכנסת כלי נגינה שונים (הוא עצמו מנגן על מגוון רחב של כלים וביניהם תופים, גיטרה, בוזוקי, יוקללי, חלילים) תוך שהוא יוצק את כל אלו אל תוך שיריו במארג צלילים עשיר, כשמעל הכול עומד הקול הייחודי בעל המנעד האין סופי. לערב קרא אברהם טל – "מטייל במרחבי הזמן". טל ממשיך לטייל בזמן, ונדמה לי, שהזמן פועל לטובתו. קיסריה תמתין לו לסולד אאוט הבא.

נגנים: יוני אמבר – גיוטרות, שם חממי – גיטרה, אלון רדעי קלידים, נעמה אופק – שירה, עופר פלד – נשיפה, עופר אשד – בס, אייל ניסנבוים – תופים. רונן נג'ר – תאורה. אמוץ נחמני – סאונד.
שירים:  אדם צובר, אני איתך, אני לט מבין, אם את הולכת, הזמן עושה את שלו, אלוהיי, הימים עוברים, שדות (עם נרקיס), אורות, איניאני, עיניים, מנגינה, מחוזקים, אור אלון, קול גלגל, קופצים רוקדים.

צילום מרגלית חרסונסקי

אם את הולכת

אלוהיי

מנגינה

אורות

קופצים רוקדים

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 1 = 1