עיון ביקורת

אדל בת 30 , סוד ההצלחה?

מה נשמע, מוסיקה פופ, מיוחד

אדל בת 30 השבוע (נולדה 5 במאי 1988). תגידו לה סופרסטארית. היא תגיב ב"השתגעתם?" אדל מתחרה על שיאי המכירות בכל הזמנים עם ביונסה וטיילור סוויפט. איך היא עשתה את זה? היא שרה הכי מרגש בלדת פסנתר על חברה לשעבר. אז מה? עוד זמרת. זהו שלא: כנגד כל הסיכויים, היא הפכה לכוכבת. איך לומר את זה הכי פשוט: יש לה תכונות שחסרות לזמרות בנות זמנה. זו לא רק הכתיבה והשירה, אלא היכולת להתאפק. לא לרתום את עגלת ההצלחה לפני הסוסים. אדל המתינה  ארבע שנים בין הוצאת "21" ל -"25", תקופה לא קצרה. אחד היתרונות החזקים ביותר של אמן: היכולת לקחת את הזמן שלו/ שלה וללדעת לסרב.
"'לא" – היא המילה החזקה ביותר באוצר המילים של כל אמן. דווקא בשיא ההצלחה. לומר "לא" –  יכול לעשות את ההבדל בין קריירה בעלת תוחלת חיים ארוכה ובין שחיקה מהירה. גם באספקט הזה – אדל עבדה נכון, פסלה שירים שלא היו אישיים מספיק מבחינתה, למרות שהמפיק ריק רובין המליץ ואף לחץ להקליט אותם. היא העדיפה להמתין לשירים טובים יותר, מאשר לעמוד בלוח זמנים שנקבע לה לסיים אלבום. בכך היא שונה מזמרות כמו ריהאנה, שהקפידו להוציא אלבום כמעט כל שנה. כשאדל הרגישה שהיא מוכנה, היא אישרה להוציא את "25" ולשחרר וידיאו מתוכו. כלומר – בלי סינגלים מקדמי מכירות או תהליך השקה איטי. אדל ידעה היטב מתי היא יכולה להוציא פרויקט מושלם מבחינתה.
הביטחון שלה בלט גם בקשר עם התקשורת. העיתונות היא חלק בלתי נפרד מהמשחק. כשהיא מתראינת, היא כריזמטית ומשעשעת, כשהיא התראיינה ע"י המראיין של הרולינג סטון , היא שכנעה אותו "לרמות" את הדיאטה שלו יחד איתה. "בוא נשתגע!" היא אמרה לו. היא מסוגלת לנהל שיחה כנה, פתוחה: "אני לא מושלמת, ואני חושבת שהרבה אנשים שמוצגים כמושלמים – הם בלתי מושגים". הכנות של היא מפתח להצלחה. לא מתייחסת אל עצמה כאל סלבריטאית, והיא  מצליחה להיות עצמה, לא מישהי אחרת. סביר היה להניח, שאישה שכותבת על חוויות אינטימיות מכאיבות – כמו פרידה שנתנה את ההשראה ל"21" – תהיה פתוחה וישרה בכל מובן. הדברים שאדל אמרה בעת קבלת פרסים היו מצחיקים ובאו ישירות מהלב. מוסיקלית, לאדל יש סגנון אישי בעולם הפופ המודרני. זה הקול הייחודי, ובעיקר משום שהיא נשארת אדל, לא מתחרה באף אחד אחר. היא רק אדל. גם ב ההופעה באור הזרקורים, אדל היתה הצעירה בשחור, ששרה על לבה שנשבר. קולה חלחל וריגש.
ברור שקריירה אי אפשר לבנות לבד. היו לה משתפי פעולה, והיא חברה לכוחות חזקים, אבל אדל הצליחה, משום שהציבה את עצמה כאמנית עצמאית. שיודעת להיעזר באנשי מקצוע, נועזת בלי להיות אנוכית, אינדיווידואליסטית ועדיין פונה לרבים. התשוקה שהיא מכניסה לתוך העבודה שלה לקחה אותה הרבה מעבר למעמד של סינגר סונגרייטרית. מישהו תיאר אותה –  נשמה של כוכבת קולנוע בגוף של מוסיקאית עכשווית. בזכות האינדיבידואליות הזאת, היא אפילו איננה צריכה להתחרות בביונסיות והסוויפטיות.

Rolling The Deep

Set Fire To The Rain

Someone Like You

Hello

Send My Love

Skyfall

When We Were Young

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 + 3 =