עיון ביקורת

אוהד חיטמן, רעידות (עננה, אפריל 2018)

מוסיקה ישראלית

אוהד חיטמן כותב את המחזמר של חייו, נוגע במהות הקשר בין יצר ויצירה. באלבום הזה הוא מצרף חלקי סיפור אישי ותוכן רגשי, ומה שחסר למחזמר – זו העלילה. אחרי "בילי שוורץ" הנפלא ברור, שהסיפור המוסיקלי הוא חלק בלתי נפרד מהוויתו כיוצר. האלבום נכתב על רקע רעידת האדמה שחווה בנפאל עם בן הזוג והולדת התאומים. חיטמן מנסה  להגיע כמה שיותר קרוב אל עצמו, מחשבותיו, רגשותיו. מלחין אמוציונאלי מאוד, שמצליח בדרך כלל לתרגם את תחושותיו למנגינות קליטות מאוד בעיבודים רחבי יריעה.
איך ממירים את היצר הטבעי לחומר (מתנות) לרוח של יצירה ואהבה? זו בקשתו-תפילתו של בשיר הפותח, "בכל יום" . שיר זעקה להצלה מפני היצר הרע – "אנא הצילני מפני עצמי", כי גם כשהטוב הזה מושג – עדיין נאבק בתוך עצמו. אוהד חיטמן מבקש לפרוץ את המעגל.
הבלדה המלודית ספוגה בעצבות. המלודיה משרטטת  את הנרטיב, הטון מביע את המועקה.חיטמן אינו משועבד לרוחות האחרונות הנושבות במוסיקה. הוא מסוג המלחינים הפונקציונליים שחותר לתרגם את הסיפור לצלילים, והשיר הזה נשמע כמו נלקח מתוך מחזמר, שבו הדמות הראשית מתוודה על חולשותיה.
המוסיקה מעצימה את המילים גם כשהן ערטילאיות  כמו שיר בקשה לטוב בסוף הלילה ב"ללכת אחרי", בקצב צעידה מרשים ובעיבוד יפהפה לפסנתר ולאקורדיון, שהופך בחלקו האחרון לטנגו. גם ב"האם אתה" – שיר של שאלות עצמיות ("האם אתה באמת מגשים, או שעסוק בלהרשים את האחר?")  העיבוד התזמורתי העשיר מעניק לשיר ערך מוסף של ממש, וגם כאן חיטמן יחד עם ניר דנן (המעבד והמפיק) הם  מוסיקאים של יריעה רחבה הנוגעת גם בקלאסי, כדי להגיע כמה שיותר קרוב לתחושה. ב"אני עוד מאמין" –  אופטימיות נשמעת כהשקפת עולם הרואה בעולמנו מקום חיובי במהותו.  ומובילה  למסקנה כי, בסופו של דבר, הדברים יסתדרו על הצד הטוב יותר. המוסיקה מתנגנת במסלול קליט, שמשדר את התובנה במנגינה פשוטה יפה, קולחת וקליטה, שמתרגמת את התובנה לשירה כנה.
ב"עוד ועוד ועוד" שר חיטמן על הפחדים מהתמעטות הטוב. נתיב השגרה מדליק איזושהי נורה אדומה. ה"בינתיים נראה לי שנשרוד" הוא צפירת הרגעה, כי הרגעים הנפלאים לא יחזרו. בינתיים אתה בשלב של לנצח את הפחד, אבל עם השאלה מה יהיה עם האהבה בעוד כמה שנים. יש בו שילוב של תוגה בפתיחה במנגינה יפה, ואז ובאפקט מקדים של מחיאות כף –  מעבר חד לדאנס שנות השמונים, שלוקח בבת אחת אל רחבת הריקודים. הניגודיות חדה ופשטנית מדי, חיטמן חוזר על "העוד ועוד ועוד" עד לעייפה. הרפטטיביות משטחת את השיר, הופכת אותו לפופ שבלוני מדי ב"רעידות"  – על רעידות חיים טובות ועל רעידות מפחידות בחייו  מול המרחש  מנסה חיטמן לצאת מתבניות מלודיות וקצביות נוחות, ומתבסס יותר על עיבוד של שירה מקהלתית שנשמע לא קוהרנטי.
מהות המחזמר האוטוביוגרפי האישי מבצבצת פה ושם במילים ובמוסיקה כמו ב"אבק במנועים" – שיר של סיכום דרך ומסקנות ("הכל כל כך בסדר וזה כל כך מפחיד / ואם אשים הכל עליי עוד בוודאי אפסיד") , ב"גבוה – למעלה", שיר בקצב ואלס – על הנפילות והאמונה הנדושה אך הנכונה  ("זה תלוי רק בך, אם תראה את עצמך גבוה-למעלה…") ועד "המפלצת" הפנימית שבתוכו הזקוקה להזנה.  ויש לו שיר אהבה מפעים נוגע ומגיע לבתו אוה "כנגד כל הסיכויים, המכשולים והחומות /אחרי מסע ארוך- מתיש להגשמת החלומות / הגעת אלי קטנה, אבל לבד ניצחת את העולם / כי את שורדת, גם אם עומדת אל מול כולם"
לסיום: שיר קטן לצלילי הפסנתר המושר בטון הרגש –  על אהבה בשרידותה היום יומית. אהבה על אש קטנה. אם יש בסיס יציב, היא תהפוך שוב לתבערה. "מה שבנינו  יחד כאן – זה משהו טוב כמו שיר קטן". השיר "הקטן" מבטא את היציבות היומיומית שביחסים למרות המהמורות והרגעים הפחות טובים. המנגינה והעיבוד אינם מתפתחים למלודרמה גדולה ומורכבת, אלא נשארים בקווי מתאר פשוטים, מאוד טיפוסיים לחיטמן, נסוכים במעטה עצבות מינורי. השיר מהול בתחושה הזו, שהדרך אל האושר רצופה גם רגעים קשים ולא הכל "עשן לבן". אגב, גם כאן השיר נשמע כמו חלק ממחזמר, מה שנותן רעיון לאחד השירים במחזמר על חייו.
 חיטמן ממשיך במסלול הנפלא של "בילי שוורץ", המחזמר שהפך קאלט, ממנו המריא גבוה, כותב עוד פרק במחזמר של עצמו ומצליח לבטא את יכולותיו המופלאות בחיבור של תובנות ורגש.

שירים: בכל יום, ללכת אחרי, האם אתה, אני עוד מאמין, אוהבת את אוה, האם מישהו ראה את האהבה שלי, אבק במנועים, גבוה – למעלה, עוד ועוד ועוד, רעידות, מפלצת, שיר קטן
מילים ולחנים: אוהד חיטמן (מלבד: "אני עוד מאמין" ו"מפלצת"- מילים: נועם חורב / "אבק במנועים"- מילים: תאיר סיבוני) הפקה מוסיקלית ומיקסים: ניר דנן, עיבודים: ניר דנן ואוהד חיטמן

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 + = 16