אומרים מה שאומרים על סוף העולם ועל איחוד כל הנשמות, אבל מן הסתם זה חלק מהתחושה של משהו מבאס בתוך הזמניות של החיים העכשוויים. לפעמים עצימת העיניים עדיפה ו"להיות עיוור זו מתנה". האם החיים בואקום הם פיתרון? גם אם לא – התחושה שעוברת מהשיר היא, שיש מצבים של ברירת מחדל בגן עדן המזויף על פני האדמה.
סינגר סונג רייטרים צעירים מבטאים מועקות קיום לעיתים בצורה ספונטנית ופשוטה. חוזרים לבסיס. אורי בסון שר בטון מלנכולי חם, במנגינה יפה, נוגעת ומגעת את התחושה. בלדת הפופ היא תרשים שפוי ובהיר של מה שעובר בין המחשבה והלב הנשבר. סגנון השירה מזכיר במשהו את הראל סקעת, והטון המאופק עמוק ומיוחד אף יותר. בסון לא מחפש להיות "אלטרנטיבי" במשהו. בבלדת הרגש הזו הוא מעביר את התחושה הכי אותנטי.
אומרים שבקרוב סוף העולם יגיע/ וכל הנשמות יתאחדו לאחת
שזה לא הזמן לבכות ולא להשתגע/ זה הזמן להישאר ביחד או לבד
אומרים שהכול זמני, אנחנו רק אורחים/ בגן עדן מזויף על פני האדמה
אז בואי נעצום עיניים/ לפעמים להיות עיוור זו מתנה
הכל זמני, אפילו את ואני/ לפעמים אני חושב שכל זה מיותר
הכל זמני, אפילו את ואני/ אז מה זה משנה אם הלב שלי נשבר
אומרים שבקרוב סוף העולם יגיע/ לא נוכל להילחם בכל השינויים
וכל הדאגות יעופו עם הרוח/ זה כמו להשתחרר מבית משוגעים
אז בואי נעצום עיניים/ לפעמים להיות עיוור זו מתנה
הכל זמני, אפילו את ואני/ לפעמים אני חושב שכל זה מיותר
הכל זמני, אפילו את ואני/ אז מה זה משנה אם הלב שלי נשבר
