מה כואב לאליעד שהוא מחפש את "סוף השבוע"? הפכתי והפכתי בשיר – ולא מצאתי. רואה גלים, ציפורים, משהו מרחף באוויר.  "קיוויתי שיבוא היום הזה אבל הוא לא נשאר". הם כאן טמונה רמיזה למהות ערגתו לסוף השבוע?  אבל המאזין נשאר באפלה. סתם סופשבוע רגוע? השיר נשאר בפשטותו הסתמית. למה הוא בדיוק קיווה כשהוא אומר "קיוויתי שתבוא השעה שבה אוכל לחיות". מה מהות חיי סוף השבוע פרט לרוגע אופטימלי? 
 אליעד נמצא ליד, לא בתוך. נוגע אבל לא מגיע. למה הוא מתגעגע? הוא אינו מעמיד את "סוף השבוע" מול איזושהי בעיה/ טראומה שמבהירה את הצורך שלו להיות "רגוע", כך שהשיר נשאר סתמי ולא ברור. המוסיקה אינה משלימה את החסר, השיר נע בקצב אמצע על מי מנוחות מלנכוליים. שומדבר שיעניק למאחזן תחושה של סיפור אותנטי פרט לרגוע הזה בסוף השבוע. הקישוטים בצורת קול נשי לקראת סיום אקראיים ואינם מוסיפים משהו לעומק השיר.
הקליפ שצולם בערבות השלג של מזרח אירופה, משלים את סתמיותו של השיר, לא ממש מעניק ערך מוסף. 

קליפ: רומן בוצצקי

רואה את הגלים מהמרפסת / אוהב את השבת כשהיא נכנסת / קיוותי שיבוא היום הזה/ שבו אוכל לנשום
ציפורים מעל המים נודדות/ באופק השנים בודדות / קיוויתי שתגיע השעה/ שבה אוכל לחיות
משהו באויר, מרחף מעל העיר/דבר לא מובן מאליו/ תמיד בסוף השבוע, אני מביט רחוק/ וכל העולם נרגע, אה אה
סוף השבוע, זה מרגיש נכון/מחר יום חדש ייעלה/שוב אני חוזר למקורות/עובר בין הבתים והשכונות/ קיוויתי שיבוא היום הזה
אבל הוא לא נשאר, לא האופק הבהיר, הקצב של השיר/דבר לא מובן מאליו
תמיד בסוף השבוע, אני מביט רחוק/וכל העולם נרגע , אה אה/ סוף השבוע, זה מרגיש נכון/ מחר יום חדש ייעלה
בסוף השבוע/ הכל די רגוע, זה רק געגוע ישן/ בסוף השבוע/ הכל די רגוע, אני מנגן שיר ישן/תמיד בסוף השבוע…