עיון ביקורת
לרכישה >>

יעל דקלבאום, אנוש (הפקה עצמאית, אפריל 2015)

מוסיקה ישראלית

את "שוב אל האור" היא שרה בעברית (שיר פותח) ובאנגלית (שיר סיום). השניות הזו בין עברית לאנגלית קיימת לאורך אלבומה השלישי. אלה הצדדים הקיימים בקיום האומנותי העכשווי שלה. אצלנו, לאחרונה, זמרים וזמרות רבים עברו לאנגלית, כאילו זאת שפת האם שלהם, כאילו אינם חיים ומדברים עברית. יעל דקלבאום צודקת: היא חיה בשתי שפות והיא יוצרת בשתי שפות.
מה שעוד מצדיק את ההחלטה להוציא אלבום בשתי שפות – היכולת שלה להישמע אמינה בשתיהן, הגם שבמהות – האנגלית נשמעת יותר מוסיקלית ומהוקצעת אצלה. כפולק סינגר-סונגרייטר היה לה לכאורה, פשוט יותר לבחור באנגלית, שפה שהיא שולטת בה, אבל  דקלבאום כמו גבע אלון רצתה לבטא את שני הצדדים בעולמה.

"אדם סוחב לאורך זמן מסע העבר על כתפיו  / כל יום נוסף מעט משקל ללב הפצוע  / אדם נושא זיכרון ישן, כאב שידע בעבר  / כל יום יפגוש בו מחדש כעין תעתוע"

האם אדם יכול להיחלץ מהרגליו, להיוושע מכאבי עברו, לצאת מתוך הקופסה ששולטת בו כשטן? מצד אחד תיאור כמעט פאטאלי של אין מוצא, מצד אחר – יש אור חזק, אליו יש לשאוף.  הניסיון לגשר על פני הפער הזה נשמע פסיכולוגיה-אוטופיה מעט מיופייפת. הסינגרית דקלבאום מנסה לפגוש את הסונגרייטר דקלבאום באוריינטציה מוסיקלית של פולק סונג מהסוג המסורתי. המנגינה יפה, חוצת זמנים. העיבוד לבס (יוסי פיין) ולכלי הקשה (גלעד דוברצקי)  מעניק לטקסט המעט סתמי צבעים יפים. השיר הזכיר לי את האוריינטציה המוסיקלית האתנית-עממית של אחינועם ניני. השירה המתכוונת של דקלבאום מעידה, שהיא יודעת יותר טוב מהמאזין לאיזה "פרח אש" היא מתכוונת ומהו "מפתח הזמן" בקרקעית התודעה.
יש לא מעט "פרחי אש" באלבום, שהוצתו מהקשר שלה למסורת האמריקנית מהפולק (Folk) ועד הספיריטואל (Spiritual), שיר הדת השחור. יעל פונה ל-Lord ב- Take Me In Your Arms, היא נשמעת כמו זמרת עם בשדות הפולק האמריקנים השינים בשיר "מה יעירני" בעברית, שיר קצבי סולידי על מהות החיים בליווי יפה של יוסי פיין בבס, שמוביל אותה גם ב – Angel Song המושר בטון גבוה מתכוון.
יעל דקלבאום תוהה-תועה בדרכי החיים, נכנסת לשאלות אישיות פילוסופיות של בחינה עצמית ("אינדיבידואל"), מתנחמת במוסיקה ובאהבה בשיר האוטוביוגרפי  Twenty Seven, בעל האופי הקברטי המלהיב, מביעה חשש מפני איבוד האהבה ב – I'll Be Gone, שיר כמיהה קטן ונוגה בעל הרמוניה גוספלית. חשה "מלאך כלוא, יופי נצחי בתוך גוף קמל"  בשיר מהסוג הקלטי מעוטר בהרמוניה קסומה.
היא שרה כמו זמרת פולק גדולה בטון גבוה Mystical Morning, שיר על חיפושים עצמיים נואשים של הטוב, שמסתיימים בטוב. והיא בוחנת סוד שמסתתר בכל אחד מאיתנו, בשיר אהבה יפהפה בטון אינטימי צובט – "אהבה אחת" בליווי אפקטיבי של צ'לו,ובסיום חוזרת לרוח שירי העם של המוסיקה (גוספל, ספיריטואל) השחורה המסורתית ב – What Did Gandhi Know, בתהייה מה אלים וענקי הרוח ידעו שאנחנו איננו ידועים, ומגיעה למסקנה שבכל אדם יש סוד שמוביל לארץ המובטחת. הרוח האופטימית הנושבת בשיר הזה מזמינה לשירת יחדיו מרוממת נפש.
ארשה לעצמי סופרלטיב: האלבום האקוסטי האקלקטי הבשל ביותר של הזמרת-יוצרת המופלאה הזו, שמצליחה לחבר עברית ואנגלית למסכת שירים, שמחזירים למקורות המוסיקה בטקסטים שיוצאים ממנהרת התהיות והשאלות שתמיד ימשיכו לקנן, שבסופה מאירים פרחי אש. יוסי פיין, האיש שעל ההפקה המוסיקלית, היה איתה באולפן כדי לסגנן את שיריה ולהתאימם ברוח ששואבת מהישן וחוברת לחדש.

שירים: שוב אל האור, Take Me In Your Arms, Angel Song, מה יעירני, אינדיבידואל, Missionary Man, Twenty Seven, I'll Be Gone, אנוש, Mystical Morning, What Did Gandhi Know, אהבה אחת, Roses Of Fire

הפקה מוסיקלית: יוסי פיין

Yael Deckelbaum - Enosh
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 3 = 5