עיון ביקורת

אריק איינשטיין, שלום חנוך , מוסקט (1999)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

כל אחד רוצה להיות מישהו או משהו שר אריק איינשטיין, בקריצת עין. זה בלוז. אחר-כך בא עוד שיר בטכניקת הכתיבה המפרטת. שיר מצחיק. "אם הייתי סבל הייתי מרים לך הכל אם שרברב, הייתי פותח לך הצנרת", מחייך אריק דרך השיר.
אריק ושלום עשו דיסק חם, פשוט. לעיתים על גבול הפשטני, לעיתים מרגש. לא מתפלספים, לא נוגעים בפוליטיקה. אריק שר משפט שכולם אומרים לאיש צעיר "שמור על עצמך", כזה אבהי, ועם הרבה דאגה. המנגינה והעיבוד החמים הם שעושים את השיר.  "איך זה את" הוא אולי השיר היחיד שנוקט עמדה כלפי משהו יחסים של בעל שוביניסט מול אשה שפוטה ( אבל בקריצת עין. בהומור. לא טראומטי).
יש שירים יפים ומרגשים, יש פחות. "ללא מוצא" על אהבה וחלומות הורסים והורגים פחות ריגש אותי מ"תמיד זה הים", געגוע לנוף שכמו לא היה. זה אריק שאני אוהב.  הרבה השראה בעיבוד.
שלום כתב על אהבה ל"אשה מבוגרת" התרפקות בסגנון הישן והטוב. סלואו רגש. ויש שיר על הבושה, ומה שהיא מעוללת לבנאדם מאוהב. שיר שקט, מינורי. אבל "להיות ביחד" בקצב דאנס ממש לא עשה לי את זה.
הבריטון התחושתי החם והרומנטי חוזר להרטיט ב"גיטרה וכינור", מבט מהצד על זוג אוהבים, אנשים בעקבות גורלם, וגם ב"הבושה" וב"זה גדול עלי" אריק נשמע אינטימי ואישי.
הכי מרגש: "מעבר לכתף". כשאתה שישים אתה קצת עייף, יותר משלים, פחות רודף כתוב טוב, והשיר היחיד ששלום שר שורה אחת בלבד. הייתי רוצה לשמוע ביצוע שלם שלו. נדמה שהייתי נהנה לא פחות. אולי יותר. ואריק אחרי מותו – כמה השיר הזה מקבל משמעות ועוצמה.

כשאתה עוזב כשאתה הולך 
שלח מבט אחורה מעבר לכתף 
החיים שלך כמו צל חולף 
שתמיד הוא שם מעבר לכתף 

כשאתה נזכר אתה מתעטף 
פחות אתה נחשף פחות אתה חושף 
ואתה חושב לאן הכל סוחב 
שוטף את העולם שאתה כל כך אוהב 

לא מזמן היית ילד העיר היתה גם כן 
אל המגרש של הגימנסיה היית בא ומצטיין 
מאז העיר גדלה ורק מקום בה אין 
ואולי הבן שלה מתחיל להזדקן 

כשאתה שישים אתה קצת עייף 
יותר אתה משלים פחות אתה רודף 
בסיפור הזה שאתה כותב 
תמיד אותו מבט מעבר לכתף 

לא מזמן היית ילד… 

כשאתה עוזב כשאתה הולך 
שלח מבט אחורה מעבר לכתף 

שירים: כל אחד רוצה, אם הייתי, שמור על עצמך, ללא מוצא, תמיד זה הים, אשה מבוגרת, להיות ביחד, הבושה, כשתהיה בריא, גיטרה וכינור, זה גדול עלי, איך זה את, מעבר לכתף      

הסרט "מוסקט". מישהו כתב על הסרט: "במיתולוגיה שלי האישית, אלה הם האלים שלי. כל כך הרבה פשטות יופי ענווה וחוכמה. ואין סוף כשרון"

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 + 6 =