עיון ביקורת

ארי גורלי וסגול 59, שיר הסריקה 2018 (מילים: רועי רשקס, גרשון מדר, חן רותם (סגול 59) לחן: גרשון מדר פקה מוזיקלית: זיו וולפסון)

מוסיקה היפ הופ, ראפ, מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

מה השתנה האתמול מההיום במציאות המקומית?  ממש כלום. הבעיה היא שאין שום תקווה למחר. מוסיקאים מנסים להרים את נס המחאה. סוף סוף. הבריטון של ארי גורלי באמצעות הראפ של סגול 59 מחזיר למציאות. זה לא ריאליטי. זו המציאות. 30 שנה אחרי הטראומה של מלחמת לבנון – כלום לא השתנה. כוחותינו ממשיכים לסרוק. המדינה – רפובליקת בננות, העם – מקשקש ביום שישי על ערימת פיצוחים. "אותה המציאות, שוב חוזר לצפון / חברים הם תמונות מצהיבות בעיתון/ הוא עדיין חייל מוקף בשריון / מעולם לא יצא מלבנון" … "מדינה בפוסט טראומה, רק מחפשת שקט / לא מוצאת את האמת אבל עדיין סורקת". השיר הוא מתוך "כמו בתוך קופסה", קברט סאטירי חברתי-פוליטי שהועלה באמצע שנות ה-80' והפכה לקאלט.  השיר מתאר את נסיונותיו של בוגר צבא ישראלי להתמודד עם המציאות השלווה בעורף (וגם הלא שלווה כלל בעידן הטרור), לאחר חוויות מלחמה מטלטלות. אל מילות השיר המקוריות שכתב רועי רשקס התווספו מילים חדשות שכתב סגול 59 אשר ממקמות את השיר כאן ועכשיו, בישראל 2018. החלקים המקוריים בטקסט נשארו רלוונטיים מתמיד.
שיר חזק, במנגינה, בטון הבריטון, בראפ. במנגינה ובקצב. זה אינו שיר מתלהם. הוא מאזן בין תוגה למחאה. בין אמירה לדרמה. בזה כוחו. נוקב, חודר, מחלחל.

****  "כמו בתוך קופסה",  קברט סאטירי חברתי-פוליטי הועלה באמצע שנות ה-80' חבורה של בני קיבוץ מוכשרים מהגליל העליון. ההצגה החלה לרוץ בימי מלחמת לבנון הראשונה. את חידוש השיר יזמה והפיקה בפועל רוני וגנר, בת קיבוץ כפר הנשיא, שהכירה את המחזה המקורי בילדותה ובמשך שנים חלמה על הפקה מחודשת שתחזיר אותו לתודעת הקהל הרחב. רוני שיתפה בתהליך את דודו פלמה ורועי רשקס, היוצרים המקוריים של ההצגה והשיר, והמועצה האיזורית גליל עליון העניקה מלגת תמיכה לפרוייקט. הביצוע המחודש יוצא לציון ה-6 ביוני, יום השנה לתחילת מלחמת לבנון ומוקדש לכל אלה שנפלו בה, אלה שלחמו בה, אלה שעדיין שם באופן כזה או אחר ובני משפחותיהם. ולכל אלה שזוכרים.

חוזר למציאות, מביט בחשש / צריך רק לבדוק אם השביל ממוקש 
מסביב שואלים נו מה המרגש / בסדר, בלבנון אין כל חדש 
ושוב הודעת אל מלא רחמים / היו יריות נשלפו סכינים 
אין ידיעות אבל יש הרוגים / אל דאגה כוחותינו עוד סורקים 
אחרי 30 שנה מה נשתנה? כלום נאדה / קופים ברפובליקת בננות, אוגנדה 
מעזה ועד לבנון, מלחמה זה תיאטרון / אבא תרחם אם אין שלום זה אבדון 
על הבלקון עם החבר'ה יום שישי מקשקשים / עם פיצוחים על השטיחים מי מדבר על השטחים? 
מאוסאמה לאובמה, טראמפ קלינטון עד לבוש / מדחיקים את הכיבוש עם עבדים מארץ כוש 
אותה המציאות שוב חוזר לצפון / חברים הם תמונות מצהיבות בעיתון 
הוא עדיין חייל מוקף בשיריון / מעולם לא יצא מלבנון 
מדינה של גנרלים מחלקת את הנוף / ברירת מחדל יחידה פה זה לתקוף או לחטוף 
אז נוע נוע סוף כי זה פיגוע מיקוח / תראו את הראש, אפילו השיער שלו צבוע 
70 שנה חלפו פתאום עברו כמו שבוע / ועדיין לא ענינו על הלמה ומדוע 
מדינה בפוסט טראומה רק מחפשת שקט /לא מוצאת את האמת אבל עדיין סורקת 
ובאחד הימים בקצה של סיור, ימצא את עצמו מול כסא אלוהים 
הוא יאמר לו "אלי אני כבר גמור, אבל אל תדאג, כוחותינו עוד סורקים" 
כוחותינו עוד סורקים 
בלבנון אין כל חדש / בתל אביב אין כל חדש / בעזה אין כל חדש 
בג'נין אין כל חדש / בשדרות אין כל חדש / ירושלים… ירושלים…

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + 8 =