עיון ביקורת

בלדות הג'אז הגדולות 3, וובסטר, דיוויס, קולטריין, פרקר, אלינגטון

מוסיקה, מוסיקה ג'אז

הבלדה כשלעצמה היא שיר סיפורי בו קיימת עלילה שורות קצרות, בתים וחריזה. גם בלדת הג'אז היא סוג של סיפור. בראשיתו, הג'אז היה מוסיקה ריקודית שנוגנה ע"י להקות גדולות (swinging big bands) בהמשך האלמנטים הריקודיים התעמעמו, והאלתור הפך ליסוד המרכזי בג'אז. ככל שהסגנון התפתח, הוא התפצל לסגנונות שונים – מהקצב הנוקשה של הביבופ  (be-bop) , הצליל הנינוח וההרמוניה המלודית של "הג'אז הקריר" (cool jazz), הצליל האטונלי של הג'אז החופשי ( free  jazz) ועד הגרובים של ג'אז הנשמה (soul jazz). כל מה שחיבר ביניהם היה הבלוז והאימפרוביזציה של כל נגן ונגן.

בן וובסטר – Chelsea Bridge

אחד הסטנדרטים היותר מבוצעים בג'אז משנת 1941. המנגינה היא של בילי סטרייהורן (Billy Strayhorn) נכתבו לה מילים ע"י ביל קומסטוק ב-1958. מבנה מוסיקלי מורכב ומיוחד, וכשבן וובסטר מנגן בצליל הסקסופון הבשרני שלו,  זה נשמע הכי cool. מספר סיפור בהרמוניה המיוחדת לו. ובסטר תואר לא אחת כשתיין ברוטלי, אבל כשהוא ניגן בלדה כמו Chelsea Bridge יצאו ממנו כל הרגישות והחום שבו. טכניקה בלעדית של נשיפה שעושה שימוש באוויר, עד כדי כך שהטון נשמע נשימתי (breathiness). הטכניקה הנדירה הזו מתאימה לנגינת בלדות. בקטעים מהירים יותר – וובסטר לא הגיע לאיכויות כאלו.
בן וובסטר עבר לקופנהגן ב-1964 יחד עם מוסיקאי ג'אז רבים על רקע הגזענות בארה"ב, שהיוותה אבן נגף גם ביכולת של נגני ג'אז שחורים להצליח בארצם. הוא נפטר בקופנהגן ונקבר שם.

מיילס דייוויס – Blue In Green

זהו השיר השלישי באלבומו Kind of Blue של מיילס דיוויס משנת 1959- אחת משתי הבלדות באלבום (השנייה – "Flamenco Sketches") יש שייחסו את המנגינה לפסנתרן ביל אוואנס, הגם שהיא רשומה על שמו של דיוויס. גם דיוויס עצמו, בביוגרפיה שלו, טען כי הוא לבד הלחין את השיר. גרסת אוואנס לעומתו אמר בראיון ב-1979 שהוא שכתב את השיר. ביל אוואנס הופיע באלבומו Portrait in Jazz, שהוקלט ב-1959. כאן הקרדיטים נרשמו על דייויס ואוואנס.

ג'ון קולטריין – My And Only Love

השיר נכתב ע"י גאיי ווד ורוברט מלין ב-1952 והוקלט ע"י הסקסופוניסט ג'ון קולטריין ב-1963, ונכלל באלבום האוסף שיצא לאחר מותו – Coltrane for Lovers, שיצא ב-2001. בהקלטה השתתפו הרביעייה שלו,  הזמר ג'וני הרטמן והפסנתרן מקוי טיינר. המנגינה של השיר שנשמעה כמו אריה, אתגרה זמרים רבים. פרנק סינטרה הקליט את השיר ב-1953 עם תזורת נלסון רידל. ביצועים קוליים נוספים: אלה פיצ'ג'ראלד, ג'וני מאתיס, מארק מרפי, קורט אילינג, קסנדרה וילסון בגרסת אפ טמפו.  כסטנדרט אינסטרומנטאלי, השיר איתגר סקסופוניסטים שמנגנים סקסופון טנור. בן וובסטר הקליט את השיר עם ארט טאטום ב-1956.  סוני רולינס הקליט את השיר פעמיים ב-1964 וב-1977 – בסקסופון סופרן.

צ'רלי פרקר – Lover Man

את השיר כתבו ב-1941 ג'ימי דיוויס, רוג'ר (ראם) רמירז וג'יימס שרמן. נכתב במיוחד לבילי הולידיי ומזוהה איתה. הגרסה שלה אף הגיעה למקום ה-16 במצעד הפופ של 1945 ולמקום החמישי של מצעד הריתם נ' בלוז באותה שנה.  שנה לאחר מכן הקליט צ'ארלי פרקר גרסה של השיר. זו היתה אחת התקופות הקשות שלו כתוצאה מהתמכרות לסמים. המפיק המוסיקלי, רוס ראסל, נאלץ לתמוך בפרקר במהלך ההקלטה.

דיוק אלינגטון – Sophisticated Lady 

אחד הסטנדרטים הבולטים בתולדות בג'אז. דיוק אלינגטון הקליטו בפורמט אינסטרומנטאלי  ב-1932. המילים לשיר נכתבו ע"י מיצ'ל פאריש וקיבלו את אישורו של אלינגטון. הוא אמר עליהן – "יופי של טקסט, רק אינו מתאים לרעיון המקורי שלי בכתיבת הלחן"… אלינגטןן כתב את המנגינה בהשראת שלושה ממוריו בבית הספר היסודי. "הם לימדו כל החורף, ובקיץ נסעו לטייל באירופה. מבחינתי היה בזה משהו מתוחכם, ולכן קראתי לשיר  "Sophisticated Lady"   אלינגטון והתזמורת שלו הציגו את השיר ב-1933, כשאת הסולואים מבצעים טובי הרדוויק בסקסופון אלט וברני ביגארד בקלרינט, לורנס בראון בטרומבון ודיוק אלינגטון בפסנתר. את הגרסה הקולית הראשונה נתן אלינגטון לזמרת האדליידי האל  Adelaide Hall  ב-1944, שהקליטה גרסה נוספת ב-1989 לסרט דוקומנטרי על חייה שנקרא Sophisticated Lady.

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


8 − = 2