אברהם חלפי מגיע בסערת גיטרות הרוק של ברי סחרוף וחבורתו. טקסט לא פשוט. לא בטוח שהקהל שיפגוש את ברי בקיץ, יגיע מצויד בפרשנות. ניסיתי לפצח: המשורר פונה לילדה שהייתה יקרה לו, שכנראה בגרה ומתה. מה שנותר – חשבון נפש על חלוף הזמן. בהווה כל היקום שייך למת ("כולם שלך – כוכבי רקיע") בעוד הוא – האגדה השתתקה לו. פגעי הטבע כבר אינם יכולים להרע לה ("פה כל משעול מחסה בטוח") והיא עכשיו מוגנת. האירוניה: "בדידות השניים – כפל חג". שניהם בודדים, הוא – בעולם הזה היא בעולם ההוא. ממש לא סיבה לחגיגה. למה בנאלי? כי השיר עוסק בנושא הכי בנאלי – החיים ובעיקר המוות.
הקול האפל הנמוך, הקצב המזיז, האלמנט האוריינטאלי מנסים לשדר את הנרטיב של המשורר. ברי סחרוף שר את השיר כמו נטול רגש, ישיר מאוד, אינו נוגע בליריקה הצרופה. המוסיקה נשמעת כמו שני קווים מקבילים. יש מצב שאת השיר הזה ירקדו בהופעה. פספוס? יכול להיות, אבל זוהי תפיסתו של המוסיקאי, ואצל ברי סחרוף גם באי-תאימות ישנה אמת.

יַלְדָּה, יַלְדָּה,

אֵין אַגָּדָה לִי –

הִיא נִשְׁתַּתְּקָה מִזְּמָן.

לָכֵן יָקָר כָּל שִׁיר בַּנָּלִי

בְּסוֹד סוֹדוֹת שֶׁל הַיוֹמָן.

כֻּלָּם שֶׁלָּךְ – כּוֹכְבֵי רָקִיעַ.

אֵין אַגָּדָה לִי –

הִיא נִשְׁתַּתְּקָה מִזְּמָן.

הַאִם לֹא טוֹב לָךְ פֹּה לָנוּחַ?

בְּדִידוּת הַשְּׁנַיִם – כֵּפֶל חָג.

פֹּה כָּל מִשְׁעוֹל – מַחְסֶה בָּטוּחַ

מֵרוּחַ, רַעַם

וּבָרָק.

כֻּלָּם שֶׁלָּךְ – כּוֹכְבֵי רָקִיעַ.

אֵין אַגָּדָה לִי –

הִיא נִשְׁתַּתְּקָה מִזְּמָן.