עיון ביקורת

גאנז נ' רוזס , ההצגה 2017 (פארק הירקון ת"א, יולי 2017)

מוסיקה הופעות, מוסיקה רוק

הקהל שאג את הלהיטים. בחורות טיפסו על גב בחורים. האוויר הוצף בסמרטפונים זוהרים. אקסל רוז התרוצץ על הבמה כאחוז תזזית. על המסכים ראינו טיפות זיעה מטפטפות מהגיטרה של סלאש. אקסל רוז צרח את השירים. לרגע היה נדמה כי מחבלים לנו בסאונד. מנקודת המיקום שלי שמעתי לפעמים רוק קקפוני.
רובים ושושנים קראו להם בשמונים. המעריצים של אז, כיום בני ארבעים-חמישים-שישים ומשהו, ששיננו מילים של שיריהם ותלו פוסטרים בחדריהם, הגיעו לזכור לאקסל, סלאש ומקגאן חסד נעורים, כשהם נראו פרועים, שריריים ורזים יותר, ולא עלו על במה בלי שיכינו להם מראש ג'ק-דניאלס. מבחינת אנרגיות – גאנז מודל 2017 עברו את מחסום הגיל ואת מחסום הזמן.
הלהקה, שהוציאה את אחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות הרוק – "תיאבון להרס", הגיעה עם תיאבון ענק לנגן גם בסוף מסע ההופעות, טעונה בוולטאג'ים גבוהים מאוד. החיבור המחודש בין אקסל לסלאש הוא שמייצר מחדש את המג'יק ואת הרוק רווי הטסטוסטרון. שנים מאשימים את אקסל רוז בהתעקשות שלו להוציא את גאנז נ' רוזס מהקבר בכל הרכב שהוא, רעיון שרוב חברי הלהקה האחרים לא סבלו.
והנה כנגד כל הסיכויים, הלהקה הותיקה עולה מן האוב בכל הדרה. לא רק סלאש אלא גם נגן הבס דאף מקגאן. החבורה לא מנסה להמציא עצמה מחדש. הם באו לעבודה לשחזר את שנות תור הזהב של הופעות הלייב (1987-1993) גם ללא הגיטריסט איזי סטרדלין והמתופף סטיב אדלר, שבמקומם מנגנים ריצ'ארד פורטוס ופרנק פרר.
מה שנשמע אז בתקופת צעירותם גברי, בועט ונועז, נראה ונשמע בגיל העמידה תיאטרלי עם כל הגינונים, הרעשים והמניירות של רוק סטארים, ששועטים על הבמה כדי לשחזר את ההצגה שכוללת מפגן ווקאלי של רוז ומפגן וירטואוזי של סלאש בחשמלית. אם אינני טועה, ונדמה לי שלא, התשוקה של אקסל את סלאש היא עדין יותר לירות ופחות לחלק שושנים. הם נהנים, בטח אינם סובלים למחזר את עצמם.
סלאש עדיין חבוש אותו כובע שחור אחרי כל השנים האלה, אבל  ללא סיגריה שמוטה משפתייו, וללא בקבוק ג'ק דניאלס ליד המגבת, רק היכולות הנדירות. איפה להתחיל? בדואט שלו עם ריצ'ארד פורטוס ב – Wish You were there  של פינק פלויד, בריפים ב – Welcome to the Jungle? סלאש הוא תרומה ענקית לקאמבק של גאנז אנד רוזס. מנגן כמו אף אחד אחר על פני כדור הארץ. מושלם ומדויק בנגינה גיטרה מאולתרת מפותלת, וכשזה מגיע ממנו, אתה יכול להאזין לסולו גם רבע שעה.
הקאבר ל – 'Black Hole Sun' של סאונגרדן עוצמתי במיוחד, מזכיר שגם אקסל רוז וגם כריס קורנל המנוח, הם מן הקולות היותר חזקים בעולם הרוק. אם קאברים – אז גאנז מוצאת מקום לא רק לדילן ולמקרטני, אלא גם ל – 'Wish You Were Here' של פינק פלויד. גרסאות הכיסוי הן חלק מרשימת שירים, שהלהקה חייבת לקהל שלה, ממש כמו להיטים החקוקים בתודעה של דור שלם שצמח עם גאנז – 'Sweet Child O' Mine', 'November Rain',
בגיל 55  אקסל רוז בשיאו מבחינה קולית, כשהוא שר בטווחים הגבוהים, עד שנדמה כי עוד רגע מיתרי הקול יתפקעו. הוא לוקח את Live and Let Die רחוק ממה שפול מקרטני, יוצרו של השיר שיער לעצמו. זה רגע מיוחד במופע. הטקסט של Civil War נשמע רלוונטי על רקע המתחים הפוליטיים של ימינו. אבל אקסל ושות' לא כאן בשביל פוליטיקה, אפילו לא בשביל הכסף הגדול. משך כשלוש שעות, הם באו להחזיר עטרה ליושנה, להראות שהם מסוגלים לשחק אותה עם אותן אנרגיות של נגנים צעירים, עם אותה תשוקה ל –  Sweet Child O’ Mine, ול – Night Train. להוכיח שאחרי שלושה עשורים התשוקה הזו לרוק עדיין קיימת, גם אם בלתי אפשרי להישאר צעיר לנצח.

צילומים: ליאור כתר, יוסי חרסונסקי

 

מבחר שירים מהמופע

It's So Easy
Mr. Brownstone
Chinese Democracy
Welcome to the Jungle
Double Talkin' Jive
Better
Estranged
Live and Let Die – Wings Cover
Rocket Queen
You Could Be Mine
Memory/ Attitude
This I Love
Civil War
Coma
Out Ta Get Me
(Speak Softly Love (Love Theme From The Godfather
Sweet Child O' Mine
Used to Love Her
Wish You Were Here – Pink Floyd Cover. Slash & Richard Fortus Guitar Duet/ November Rain
Knockin' on Heaven's Door – Bob Dylan Cover
Nightrain
Black Hole Sun – Soundgarden  Cover
Patience/ Don't Cry
The Seeker – The Who cover
Perfect Crime
Catcher In The Rye
Sorry
You  Are Crazy
I Used To Love Her
There Was A time

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 4