בסופו הופך השיר המנון קולקטיבי לכאב ולבכי בשירתן של דורון טלמור, דאנה איבגי, דניאלה ספקטור, איה זהבי וזוהר גינסבורג, ארבע זמרות שהשתתפו עם טלמור בקבוצת כתיבה של תשע יוצרות, ונותנות את קולן כדי להשלים איזושהי התרפקות אקראית על בכי וכאב.
הטקסט אכן נשמע כתרגיל כשרבוט מחורז על נושא הכאב והבכי הכולל רשימת כאבים והטמעה סתמית מחויכת של המשפט "כשאת בוכה את לא יפה" משירו של אריק איינשטיין. אם ניקח את הרצון לבכי כסוג של הומור – התרגיל בהרכבת פאזל המילים חביב, אבל לא משהו שמגישים כעבודת גמר בסדנה לכתיבת שירים. לעומת זאת משחק ההרכבה המוסיקלי – יפה.
ז'אנר הפולק מיוסיק המסורתי ממשיך לנשוב במפרשים המניעים את ג'יין בורדו. יש כאן יותר מהשפעות פולק פופ אמריקני של שנות השישים (פיטר פול ומרי, ג'ון באאז) . החיבור טבורי – במלודיה, בהרמוניה, בעיבוד. המיוחד בשיר הזה בקונטרסט בין הבית המלודי ("אני רוצה לבכות") ובין קריאת רשימת הכאבים. טלמון בקול צלול ובהיר מצליחה לייצר פולק אמריקני קולח דובר עברית בנוי לתלפיות. מהבחינה הזו (המוסיקלית) – עברה בציון גבוה.
אני רוצה לבכות, אני רוצה דמעות/ כמו מפל, כמו מזרקה, כמו מבול, כמו בריכה/ שהעיניים יתמלאו ויעלו על גדותיהן / אז אל תאמר לי שזה סתם להתמסכן.
אני רוצה לבכות, אני רוצה דמעות / כמו מפל, כמו מזרקה, כמו מבול, כמו בריכה/אז אל תפסיק אותי, זה לא קשור ללוותר/ כשאת בוכה את לא יפה עושה לי רק לבכות יותר
כואב לי הלב, כואב לי הגוף, כואב לי הצד, כואב הפרצוף,
כואב לי לחיות, כואב לי למות, כואב לי להיות, כואב לי בדידות,
כואב לאהוב, כואב לעזוב, כואב לרצות, כואב לנסות,
כואב העבר, כואב המחר, כואב לחשוב, כואב מה שטוב,
כואב לעולם, כואב לחיות, מדוע קוראים להן כך הן כה אומללות,
כואב לאדם, כואב לצמחים, כואב שכולם, כולם כואבים.
אני רוצה לבכות, אני רוצה דמעות, כמו מפל/ כמו מזרקה, כמו מבול, כמו בריכהq אז אל תפסיק אותי, זה לא קשור ללוותר/ כשאת בוכה את לא יפה עושה לי רק
לבכות יותר