עיון ביקורת

גיל בר-הדס, טקס עצוב (מילים ולחן: גיל בר-הדס הפקה מוזיקלית: תומר ישעיהו עיבוד: גיל בר-הדס ותומר ישעיהו, אפריל 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

זוכרים את "מחוברים", סדרה דוקו ריאליטי, שעוקבת אחרי משתתפים, שמתעדים חייהם באופן עצמאי ללא מעורבות צוותי צילום? גיל בר-הדס מתעד-חושף את עצמו הכי אינטימי שאפשר בשיר.  הוא מסביר את "הטקס העצוב" שסופו דווקא נעים. על יציאה מהארון כתבו כבר הרבה. על אוננות – פחות. בר-הדס עושה את זה כמעט נונשלנט, כאלו זה טבעי מבחינתו: המוסיקה מחוברת היטב לסיטואציה. אין כאן דרמה אלא היצמדות אמינה לתחושה של נתינת דרור לכל יצר בגוף, כשהיא אינה יכולה לחלץ אותו ממצוקתו. את "הטקס" מעורב-התחושות, משדר בר-הדס בבלדה אפרורית, טון מלנכולי, במהלך מלודי שמבטא את התחושה, בהרמוניה לוטפת. הכניסה לחדרו האינטימי היא שילוב של עצבות מתקתקה בצלילים יפים, שמסלקים את הרמת הגבה. זה הוא – בדוקו ריאליטי הכי אותנטי.

כשהבדידות בחלוני מתדפקת/ מגיף את התריסים ונועל את הדלת/ ומרשה עצמי להרגיש אהבה שוב/ הו אלוהים איזה טקס עצוב
לא בכל לילה ואני לא מתגאה בזה/ אך עולות מול עיני תמונות שכאלה/ ואני נותן דרור לכל יצר בגוף/ הו אלוהים איזה טקס עצוב
היית יכולה/ לפתור את הכול/ כשאת רחוקה/ אז קל לי ליפול/ או בעצם לעוף/ הו אלוהים איזה טקס עצוב
שוב התאכזבתי מהעולם שבחוץ/ עוד לילה נגמר לו בטעם חמוץ/ אז ידיי מפצות והלב שוב דופק/ הו זה נעים אני לא מתאפק.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 + = 11