עיון ביקורת

גרייניק, גרייניק (הפקה עצמאית, יוני 2018)

מוסיקה ישראלית

האלבום נקרא בפשטות "גרייניק". ניסיון להכיל את אבי גרייניק במעין מסע אל עצמו – מילדות ועד בגרות. בדרך עוברים חוויות מגוונות של ילד-נער-בוגר מפרספקטיווה עכשווית –  המורה שהוציאה לו רוח מהמפרשים, אמא של חבר שחירמנה אותו. יחסים שבינו ובינה. הסיפורים אגב, מוכרים לכל בוגר שני. חוויות טיפוסיות. הזכרונות, השירים האוטוביוגרפיים. האלבום נפתח בטון רומנטי מינורי – פניה טעונת געגועים לאהובה הרחוקה. קול נשי שמימי מלווה. שנסון.  הקול הגבוה המתכוון הנוגע בפלצט בעיבוד אקוסטי הוא אולד סקול. "מחתרת של איש" הא עוד סיפור על יחסים שהתנפצו (אבל הוא לא)  – בלדת רוק בטון דרמטי יותר, טעון יותר טראומטי יותר. ככה לא כותבים היום. גרייניק לא מחובר לשום טרנד – ובצדק. הוא סינגר-סונגרייטר שכותב את עצמו מתוך הדי.אנ.איי המוסיקלי שלו, שהוא קשת של השפעות. "שיר אהבה דו גלגלי" מעלה על הכביש הראשי בדיווש קצבי על אופניים. ב"אמא של נדב" גרייניק מתרפק על חרמנות נעורים בשיר נעים הליכות, חמים, נוגה גם מחויך. מה עושים כשאצל הנער מתעוררת התשוקה לאימא של החבר שלו, שבעלה הימאי נמצא רחוק מהבית. החוויה המינית הייתה כה חזקה שהיא קיימת אצלו בראש 26 שנים אחרי התרחשותה.  אמא של נדב עשתה לו את זה,  וזיכרון ההתרגשות של אז ממשיך לקנן.
צלילים אקוסטיים באוריינטציה של פולק, מנגינה יפה ספוגה בעצבות, עיבוד פאנקי לייט, צליל גיטרות משדרג. אבי גרייניק מצליח לעורר את ראשוניות החוויה המינית ולשמור על איזשהו תום אותנטי גם במבט הרטרוספקטיבי, במנגינה ובטון חפים ממודרניות, אבל משדרים אמת.
"לא נגרעת במאום" הוא אחד ההיילייטים באלבום – היא אהבה אותו, למרות שהוא דפוק, או בפי הבריות "מקרה עצוב", איש תחתית "שמפחד מאור",  למרות ידו הקמוצה וליבו האטום, הכילה אותו ואהבתה אליו לא נגרעה במאום. המוסיקה. מעניקה לשיר "נרטיב מוסיקלי" יפהפה. שילוב של מנגינה מצוינת וקצב בדואט מדויק עם רות רסיוק, שמתפתח כדרמה טעונת מתחים. המוסיקה והעיבוד מקדמים את הסיפור בצורה אפקטיבית, הופכים את השיר לקברט פופ-רוק ייחודי, המעצים את הטקסט. בלדת רוק  הנשמעת שיר קלאסי המהווה פסגתו של מחזמר. יחסיו עם אביו עולים ב"ילד מחובר" – שיר אוטוביוגרפי טעון, גם הוא מושר מפרספקטיבה של בוגר (אב) שחובר לזכרונות ילדות של בן מול אביו. הקצב מעלה את הסיפור האישי מסלול אישי דרמטי שמכיל את התחושה במלוא עוצמתה. המוסיקה והטון הזכירו לי את רמי קלינשטין. בהמשך חוזרים לימי בית הספר ב"המורה עירית" – ביקורת על הנזק שגרמה לנפשו של הילד ("למה ככה השארת אותי הפוך/ מי הסמיך אותך ממערכת החינוך?") בשיר פופ מלודי שאף הוא נשמע לי כמו חלק ממחזמר. אם מחזמר – אז השר הקברטי "יפית", טקסט מחויך שמעלה זכרונות על אהבה לשמנמונת שבגדה בכך שרזתה. מלודיה קסומה, קצב מקפיץ, מעברים מופלאים. צליל מנדולינה משדרג. הסיום – קסמו של "איש קטן" הפועם לגרייניק בחזה. ניואנס מוסיקלי מפתיע. נסכם ונאמר: מי שמכיר את אבי גרייניק בפנים אחרות, יקבל כאן עדות ליצירתו האישית-תחושתית הכי מדויקת.

וידיאו: לא נגרעת במאום

שירים: אני מחכה לך, מחתרת של איש, שיר אהבה דו גלגלי, אמא של נדב, לא נגרעת במאום, ואינך, ילד מחובר, המורה עירית, יפית, איש קטן
עיבודים והפקה מוזיקלית: אלעד עדר

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 + 7 =