עיון ביקורת

דה וויס 4 פרק 14, הסלסולים הקטנים של נטלי כחלון (הדו קרב האחרון: צליל שקורי, ליאור נעמן, אופיר בן אהרון, האחים, רון עבדן, דוד בוזגלו, נוי בן שבת, נטלי כחולון, שני פונה, אלי חולי)

The Voice - דה וויס, מה נשמע

מירי מסיקה ממשיכה בביקורת מקצועית על אביב גפן: אתה בוחר למתמודדים שלך שירים שאתה אוהב, אבל הם אינם משרתים אותם.  מסיקה התכוונה ל"גיטרה וכינור" של שלום חנוך ששרו בדואט שרונה ירדן וידאל וליאור נעמן. מסיקה מדברת על ביצוע. גפן – על שירים שהוא מעדיף לתת למתמודדים.
בשלב הזה, כשהמנטורים עדיין אינם מעורבים בעיבודים, ההערה של מסיקה – מדויקת. השופט/ מנטור לא יכול לשים עצמו במרכז. הוא חייב לשרת פונקציונאלית את הזמרים שבנבחרת שלו. בחירה לא נכונה של שיר עלולה לגמד את הביצועים או להעניק עדיפות למבצע הפחות מעניין.
הסוגיה הזו מעלה שאלות: מדוע נתן אברהם טל לאחים סלומון שיר בעברית ("שמש") והוציא אותם מאזור הנוחות שלהם – שירה באנגלית, ובכך העניק ניצחון כמעט אוטומטי לאופיר בן אהרון ששר את השיר בקלישאות הכי צפויות של הז'אנר הים תיכוני.
לעומת זאת, שלומי שבת אפשר לרון עבדן ודוד בוזגלו להיות לגמרי באזור הנוחות שלהם, כשנתן להם את "חלק מזמן" של עידן עמדי. כששניים מסלסלים יפה – חייבים להציל אחד, ומירי מסיקה התנדבה להציל את דוד בוזגלו. גפן שלף רשימה של שירים מהמצעדים שלפני 30 שנה, מול רשימת שירים מהמצעד של ימינו כדי הראות את  האיכות של פעם מול ההתמזרחות של היום. "או שהזדקנתי נורא, או שהמוסיקה דפוקה". גפן הולך לפינה הקיצונית שלו, כאילו שהמצעדים הם חזות הכל, אבל אין ספק כי המיינסטרים המקומי עבר שינוי דרמטי. אין כמו שלומי שבת להבין את המהפך, למעשה – שינוי שראוי לעבודת דוקטורט. המוסיקה האלטרנטיבית בקרב צעירים כלל אינה מגיעה אל המצעדים, אלא חיה את חייה בשוליים. מלחיני העל של פעם הפכו לנכסים תרבותיים, וגם תוכנית כמו דה וויס נהנית משירים כמו "מרוב אהבה" ו"שיר ערש" (בביצוע מסולסל של נטלי כחלון), אבל הם כבר אינם יוצרים באותן כמויות של פעם שירים בני אל מוות.
גם אני וגם אביב גפן יודעים כי האנשים והזמנים משתנים, כמו ששר בוב דילן. התרפקות כשלעצמה אינה תורמת דבר לעצם השיפוט בתחרות. הרבה יותר מקצועי ופרקטי לשמוע את שלומי שבת מתעכב על "הסלסולים הקטנים" של נטלי כחלון בגרסה שלה ל"שיר ערש" של אלתרמן וארגוב, ואולי זוהי הבשורה הגדולה של תוכנית כדה וויס, שהשירים הקלאסיים של המוסיקה הישראלית מגיעים גם לבני הדור הזה שגדלו על מוסיקה ים תיכונית. באבחנות האלו גפן אינו מתעסק. מבחינתו כמעט כל סלסול – מוקצה מחמת מיאוס.

הנבחרת של מירי מסיקה: אווה חלחל מול צליל שקורי – "שבע בערב" . מסיקה בחרה באווה חלחל. שלומי שבת לחץ Save לצליל שקורי.
הנבחרת של אביב גפן: שרונה ירדן וידאל מול ליאור נעמן – "גיטרה וכינור". גפן בחר בליאור נעמן.
הנבחרת של אברהם טל: אופיר בן אהרון מול האחים סלומון – "שמש". טל בחר להמשיך עם ליאור נעמן.
הנבחרת של שלמי שבת: רן עבדן מול דוד בוזגלו – "חלק מהזמן" שבת בחר להמשיך עם רון עבדן. מירי מסיקה לחצה Save לדוד בוזגלו.
הנבחרת של מירי מסיקה: ירין מיוסט נגד נוי בן שבת – "מרוב אהבה". מסיקה ממשיכה עם נוי בן שבת.
הנבחרת של אברהם טל: שני פונה מול נטלי כחלון – "שיר ערש". טל בחר להמשיך עם נטלי כחלון.  גפן הציל את שני ונה.
הנבחרת של אביב גפן: בר קרתי מול אלי חולי – When I Was A Boy  גפן בחר להמשיך עם אלי חולי.

דה ווייס הדו קרב – דודי בוזגלו VS רון עבדן – "חלק מהזמן"

הדו קרב של אווה חלחל וצליל שקורי – שבע בערב

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 3 = 5