עיון ביקורת

דני רובס , לקראת (עננה, מרץ 2018)

מוסיקה ישראלית

האוברטורה – כלי מיתר, עיבוד בנוסח קלאסי, מקדימה את המילים "מה משתק אותי/ מי מסתכל בי ממרומי השנים שצברתי?". מונולוג רגשני, זרם שאלות (מי אני, איפה אני?) על עבר ועתיד, תחושת עצב אישית מאוד, מתורגמת לשירה דרמטית. "מנגינה מפוחדת", הפותח את האלבום נשמע כאחת היצירות היותר אלמותיות של דני רובס לאורך דרכו המוסיקלית.  יש משהו עוצמתי שמחבר בין צליל של כלי מיתר קלאסיים ובין אזורי התחושה של רובס. פתיחה כזו (קלאסית) תחזור בהמשך ב"אי של הבנה", שיר קצבי על חיים של ברירת מחדל, שאינו מהטובים באלבום.
אל השירים האישיים הרגשניים מצטרף "פירורים", חשבון נפש דרמטי, מושר בכוונה גדולה ואמיתית על נסיון לחבר מסע של מסלולים קצרים בחיים,  ממה שהיה לו פעם שלם. כאן הרגשנות הרובסית הטיפוסית נתמכת בסולו חשמלית מרטיט. הוא חוזר לכלי מיתר ב"שוב ושוב ושוב", שיר אוטוביוגרפי סנטימנטלי העוסק בהבטחה, בגידה וסוד שאוחז בו  – "כמו כישוף".
ב"ערב כלולות" דני רובס שר בגוף שני את מילותיה של המשוררת דורית רביניאן, שכתבה בהשראת "את תלכי בשדה" של לאה גולדברג המוכר מחוה אלברשטיין. השיר הוא מבט רטרוספקטיבי על סיטואציה של מציאת בן זוג צעיר ויפה תואר, שמתרחשת בלילה אחד, אמצע תמוז במאה שעברה. מדובר במשוררת שהרגשות שלה כמו היצירה מתו בניגוד לעלם הצעיר שיש בו חיות וחיוניות. התהייה היא – האמנם  יקרו לה הדברים המופלאים כמו ליל כלולות, שבו מוסיקאי צעיר יסיג את כל הזמנים לאחור, את כל שנות הצל, שנות האור, לשירייך יתן מנגינות (בסליחה ובחסד..). דני רובס  שר בגוף שני כאילו הוא המספר את סיפורה של המשוררת. המוסיקה – יצירה מפעימה, במנגינה, במבנה, בעיבוד הרב תרבותי בין קלאסי למזרחי שמעצים את הנרטיב. דני רובס מצליח לא רק לספר את הסיפור, אלא לשדר את תוכנו האמוציונאלי בטון מעורב ומתכוון כולל אלוזיה מוסיקלית ללחנו המקורי של חיים ברקני לשיר. אינטרקציה מופלאה בין משוררת למוסיקאי, שגילה בעצמו רבדים מוסיקליים בזכות מילותיה.
"אמילי" ו"לקראת" הם מהשירים היפים באלבום.  הראשון – שיר על ניסיון לדובב את "החשדנית" שמגנה על הסודות שלה, בעלת קסם והומור מוזר. המנגינה והעיבוד עוררו אצלי געגוע לפופ סיקסטיז-סוונטיז. רובס הרגשן לגמרי נמצא שם במהות האישית-אומנותית שלו. השני, "לקראת" – על מי שממתינה "לקראת שובו" – שיר נוגה נפלא בכל מרכיב – מנגינה, ביצוע ותזמור.
"מוקפת באור" נכתב ליד מיטת חוליה של אמו, אשר הלכה לעולמה בשנה החולפת. רגעים של כאב כלפי היקרה והאהובה מכל הופכים לשיר רגש אמיתי ומפעים. הניסיון/רצון לנחם, לבקש אור ומרגוע עבור מי שנמצאת בסוף המסע שלה, מקבלים אצל דני רובס מנגינה וטון מוכרים. זה שיר של רגש טהור שהוציא ממנו מוסיקה, שנוגעת במלוא הרגישות בתחושת הצער, אבל לא הופכת לדרמה טראגית.
"אם לא תחבקי אותי עכשיו" שיר על ריב בינו ובינה ובקשה להתפייסות מעשיר את האלבום בגוון סול-פאנקי מסעיר, בהשראת ריתם נ' בלוז אמריני של פעם בעיבוד רב קולי מרשים.
התשוקה "לכתוב שירים כמו אז בסוונטיז" (השיר "סוונטיז") נשמעת התרפקות, שלא תיכנס למחזור השירים הקלאסיים של רובס ממש כמו שהקאבר ל – Life On Mars של דיוויד בואי מייצר געגוע לביצוע המקורי ולסוונטיז.
דני רובס אינו מתיימר "להמציא" עצמו מחדש. כאוהב ביטלס ודיוויד בואי מושבע, הוא יודע מהו אותו ניואנס, שמשאיר את המאזין פעור פה. בסופו של דבר,  רובס נשאר מאוד קרוב אל עצמו, לסגנון שלו, למנגינה הטיפוסית, מצליח להגיע לקורלציה בין הכוונה שבלב למוסיקה התחושתית,  שמזכירה את ימיו הגדולים.

שירים: מנגינה מפוחדת, פירורים, ערב כלולות, אי של הבנה, אמילי, מוקפת באור, אם לא תחבקי אותי עכשיו, שוב ושוב ושוב, סבטיז, לקראת, Life On Mars
מילים, לחנים, עיבודים והפקה מוסיקלית: דני רובס

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + 4 =