עיון ביקורת

הדג נחש, וולקאם טו איזראל

מוסיקה היפ הופ, ראפ, מוסיקה ישראלית

"אצבע משולשת" היא תנועה מזרחית מגונה של זקירת אצבע האמה לביטוי זלזול והתגרות במשמעות של "שם זין". כך מסיימים "הדג נחש" את אלבומם החדש (העשירי) "וולקאם טו איזראל". אפשר לפרשן את השיר בשתי צורות: זה מה שיש לומר אחרי 22 שנות פעילות, וגם: המנון רוק לחופש. עזבו אותנו מבלגנים: "רק רוצה לרקוד עם האצבע האמצעית, מניף אותה למרום, שם אותה ברוח החופשית"…
22 שנים אחרי ההתחלה אולי נופל האסימון: אנחנו בוגרים יותר, מפוכחים יותר, אבות לילדים, ואנחנו מבינים שהסיכויים שאיזראל תיראה יותר טוב קלושים. לא נותר אלא לחגוג עם אצבע משולשת, להרגיש לפחות את החופש על רקע אי חופש.
בתוך עמם הדג נחש יושבים. ב"וולקאם טו יזראל" שיר שני באלבום, ברור להם בשביל מי הם עובדים "עם ישראל סוג של חי, אנחנו פה בשבילו" או:"הקהל פה משוגע, תן להם בראש להירגע". ו"מוכנים, אז יאללה בלאגן". המצב הוא כזה שאתה לומד להסתכל לפנים – "מחפש את הצרות לפני שהן באות" בשיר האירוני "טיפות של אור".
אכן, אי אפשר להפסיק את המסיבה. האלבום נפתח ב"סע!" הדג נחש עולים על הרחבות בקצב פאנקי מדהיר כדי לשדר את אווירת האסקפיזם ששורה במקומותינו.  לפי הרופאים, לא נותר לנו הרבה על מנת ליהנות מהחיים. הכל כמעט מזיק ואסור. אבל גם בפועל, החיים העירוניים המודרניים לא להיט. הנהנתנות הורסת את הגוף. אבל מה: עזוב אותך מבריאות. גם אין לך מושג מה מרוויחים כל מי שמתייחסים לגוף כמו אל בוטיק, יוצאים למכון, רצים לאורך הטיילת בלי לחפש הגיון. אז מה? כפי שיגיד לך כל ערס: מ'כפת. סע אחי, סע תתקדם, אנחנו בראש לחגוג, לרקוד. אנחנו רוצים ריגושים, ולעולם כנראה לא נגיע לפיק.
הדג נחש
 מוציאים את השיר הסטירי אסקפיסטי הזה לרחבת הריקודים בחיוך גדול. יוסי פיין תרם תרומה לקצב הפאנקיי המזיז, ריתם אנד בלוז ראפ מלהיב בעיבוד סוחף לכלי נשיפה.
יכול להיות שהדג נחש צודקים. מחאה כבר אינה עוזרת. אם אתה רוצה לשמור על שפיות, תתחיל מהצד המואר של הירח. הרעיון שמוסיקה יכולה לאחות ולתקן – מעולה. הביטוי – "זו אינה המהפכה שלי אם אי אפשר לרקוד אותה" מיוחס לאמה גולדמן, פעילה בגל הפמיניסטי  הראשון.  צריך לטפח תקווה, שאפשר להפסיק להיכנע למניפולציות שמפעילים עלינו בגלל השוני בינינו – בלאום, בדת, במין, בהשקפה הפוליטית. גם הדג נחש מבינים שבאוטופיה עסקינן, ובכל זאת – ממשיכים להאמין, שאפשר לחיות שווים בהרמוניה, לא מקוטלגים, לא לתת לפחד ולשנאה לנצח, לא לאפשר למשסים בנו להמשיך להרוויח מהשיסוי, אלא לאחות קרעים, לפוגג הפחד והשנאה – "כבר לא בטוח שאראה את הסיום המתוק/ שבו את החומה נסדוק/ אבל גם לא מוכן לירוק/ לבאר המשאלות שהבאנו מרחוק"…
המוסיקה ב"מצביעים ברגליים" – היפ הופ בעיבוד והפקה מהסוג שמעוררת תקווה, שיש סיכוי למהפכה. אין כאן המצאות מוסיקליות המסמנות "מהפכה", אבל הדרייב בעיבוד האפרו פאנקי סוחב את השיר ואת המאזין לחגוג את המהפכה הדמיונית. נחמה פורתא? נלך על זה.
יש לחברים רצון להתחדש, ובעיקר לספר את  האמת שלהם נכון לעכשיו, שהיא אמביוולנטית. מצד אחד השלמה עם הגיל ("יום הולדת 40"), רצון להשתחרר "לאבד שליטה" ולהתחיל התחלה ("משחרר") החיים ב"בועה" ("לרגע היה לי הכל, עכשיו אלוהים גדול"), השלמה עם המציאות ב"בימים בלילות" ("לא מחכה לאות/ מה כבר יכול להיות/ בימים בלילות/ נותנים בראש עד כלות") וגם ניסיון מעט מוזר לעשות גרסה ל"אל הציפור" של ח.נ. ביאליק, שיר געגועים לארץ ישראל (השיר הראשון שביאליק פרסם) שמושר ע"י שאנן סטריט במשקל מלעיל כמו במקור, שנשמע ענוג  וצמחוני לעומת שאר האלבום.
מצד אחר: עדיין נוגעים בענייני השעה הלא פתורים: מציאות ממלכדת החוזרת על עצמה ב"סרט מלחמה", מהשירים היותר בולטים ומשמעותיים באלבום שאומר: "דור הולך ודור בא מחכים לסיבוב הבא".  היפ הופ מלודי המוגש בשירה הרמונית מלאת כוונה בעיבוד יפהפה לכל נשיפה. ומצד אחר התייחסות לתופעת הפליטים ב"יוצא לדרך" עם משפט המפתח – "צריך לנדוד בשביל לשרוד" היפ הופ פאנקי אפקטיבי שמספר סיפור טיפוסי של נמלטים מבתיהם בשירת שאנן סטריט.
מה יהיה? "עוד יהיה טוב". "עוד יהיה טוב בארץ ישראל", ששר דודו זכאי בפסטיבל הילדים של 1978 הוא אנכרוניזם, שמשמש את "הדג נחש" לסימפול לצורך אירוניה, על רקע מציאות מאוד רעה בארץ ישראל של ימינו (אלימות קשה במקום שנשלט ע"י גנגסטרים ואפליה של מיעוטים)  שרק גורמת להתגעגע לימים אחרים,  שנראים טובים יותר ולחלום על עתיד טוב יותר. עדיין יש תקווה לאור בקצה המנהרה: "הרוח נושבת קרירה וזו רוח רעה/ רוח רפאים אין בה בשורה/ וכן לפעמים זה חתיכת סיוט/ אבל מעז ייצא מתוק מרפש עוד ייצא פיוט" וכן, אולי עוד יהיה טוב בארץ ישראל. וגם: "אני מאלה שמתעקשים על החלום/ של ימים שקטים נטולי שיגעון".
לא להאמין, אבל חברי הדג הגיעו ככל הנראה למסקנה, שחוסר אמונה בלבד בעתיד טוב יותר אינו מוביל לשומקום. על כך ייאמר – אשרי המאמינים, עם או בלי ציניות. הראפ דאנס הזה – לא חלב ולא בשר, השאיר אותי ללא משב הרוח שחשתי בשירים אחרים באלבום הזה, שאומר: הדג נחש עדיין יותר מטיפה של אור, אפילו אור גדול של שפיות בים הג'יפה.

שירים: סע, וולקאם טו איזראל, מצביעים ברגליים, טפות של אור, אנה אנחנו, סרט מלחמה, יוצא לדרך, משחרר, יום הולדת 40, בועה, עוד יהיה טוב, אל הציפור, בימים בלילות, אצבע משולשת
הפקה מוזיקלית: יוסי פיין. עיבודים: יוסי פיין והדג נחש למעט "אל הציפור" – יוסי פיין, יוסי מזרחי והדג נחש, "יום הולדת 40" ו"טיפות של אור" : יוסי פיין, ג'וני גולדשטיין והדג נחש.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 3 = 6