עיון ביקורת

הכוכב הבא לאירוויזיון 2018 פרק שלישי, דמעות=כחולים (ריקי בן ארי, יששכר חופי, חוסה שטיינברג,עדן מאירי, צליל גולדמן, עמית שקל,רינת בר, שיר ברוך, 5.11.17)

הכוכב הבא לאירוויזיון, מה נשמע

סיטואציה טראגית/דרמטית בריאליטי-מוסיקה שווה "כחולים", במיוחד כשמקשרים אותה עם מצב דומה שעבר על אחד השופטים. שיר ברוך שרה "הכל עובר" של עידן רייכל, ברקע סיפור מות אמה, אבא דומע וסטטיק ובן אל מתפרקים (ודומעים). רק אסף אמדורסקי אמר בלי להניד עפעף דומע: באתי לכאן כדי לחפש מצוינות. מוות עם כל הצער הוא מרכיב בחיים. אמדורסקי נתן לשיר ברוך אדום מנוטרל רגש – כדי לשמור על איזון ושפיות. גם אמדורסקי יודע שריאליטי בלי דמעות ורגש נשפך – אינו ריאליטי.
ועדיין השאלה המרכזית בתחרות הזו היא – מה מחפשים כאן? זמרים טובים או זמרים שיש להם "אופק אירוויזיוני"? קרן פלס נמצאת כולה שם, בליסבון. היא מאמינה, שיש לה תשובה יותר ממוחצת מי יכול לייצג את ישראל בתחרות. על רקע זה היא הכשילה את עמית שקל, ששר "נערה במשקפיים" של גפן את אולארצ'יק המוכר מגידי גוב. שימו לב מה היא אמרה על הביצוע, ולא נגעתי באף מילה: "אתה שר נפלא, ואתה מוסיקלי בטירוף, וגם מגיש טקסט מאוד יפה, אבל זה כמו לקחת את כל הרכיבים ולהכין מהם תבשיל שקצת גולש או נשרף"… אתם הבנתם את זה? אני לא. רק בהמשך הודתה ברוב צביעותה, שהבחורצ'יק לא נראה לה מתאים לייצג את ישראל באירוויזיון. כי מה? כי הוא נער שמנמן ומרכיב משקפיים? פלס משחקת אותה אובר-פטריוטית, רק חסר להציב לידה בשולחן השופטים דגל ישראל. אולי צריכים להסביר לשופטת, שגם אם התוכנית שולחת את נציג ישראל לאירוויזיון, קודם יש לשפוט את הזמר והביצוע לגופם, ולא איך זה ייראה או יישמע באירוויזיון. האירוויזיון אינו מבטיח גן של וורדים לנציג ישראל, בטח לא בעברית, שהיא עדיין שפה קשה ומוזרה יותר משפה רומנטית כמו פורטוגזית, שניצחה בשנה שעברה. אין כאן חוקים ואין הימורים מראש. יש לבחור זמר מעולה ולאו-דווקא מי שיכול "לייצג את ישראל". צליל גולדמן למשל, ששרה Arms, נשמעת מאוד מיוחדת בגוון הקולי הפריך שלה, בנוכחות הבימתית הבלתי אמצעית, ואין שום צורך לדרוש ממנה לשיר בעברית, כפי שהציעו סטטיק, בן אל ואמדורסקי. לשיר באנגלית – שפת הפופ – זה יותר מאשר לגיטימי, בטח באירוויזיון. לעומת זאת, לשיר בחפלאית כמו רינת בר, נשמע פשטני ורדוד. אולי אנחנו "מדינה של שמח וחפלה", כפי שהיא אמרה, אבל לא חייבים לחשוף את ה"שמח" בכל מחיר. אין סיבה גדולה למסיבה. רינת בר בת 33 מגישה את אותה המוסיקה הרדודה ,שבגללה נאלצה לפנות לאקס פקטור כדי לנסות לאשש את הקריירה שלה. אם אירופה צריכה לגלות את ישראל – דרך החפלה. הוי לנו.
מצד שני, אני יכול להבין את המוטו: ריאליטי מוסיקה נוסח הכוכב הבא לאירוויזיון היא סוג של חפלה, ולא בכדי הולידה ההופעה של חוסה שטיינברג בביצוע קאבר לשיר הכי מפורסם בעולם – "דספסיטו" – ריקודים לטיניים על הבמה. גם כאן חפלה מהסוג הלטיני לא תביא לישראל דוז פואה. יש מי שעושה את זה יותר טוב.

ריקי בן ארי – Natural Woman
יששכר חופי – "כדי שאלך"
חוסה שטיינברג – Despacito
עדן מאירי – "תחזרי"
צליל גולדמן – Arms
עמית שקל – "נערה במשקפיים"
רינת בר – "שיר הנשיקה"
שיר ברוך – "הכל עובר"

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 3 = 6