shlomi-halev-front

הלב

שלומי שבת

ארומה
4/5

טון הלב של שלומי שבת. יש דבר כזה. הלב בוער בו, הוא שר. אני מאמין לשלומי שבת. הוא התכוון למשפט הזה. הוא  בוחר שירים לפי צו הלב. אל תחפשו אצלו משהו אחר. כדי שהמנגינות ישרתו  תחושת הלה הן צריכות להיות עגולות, סימטריות. הטון הזה, טון-הלב של שבת עובר כמוטו לאורך כל 13 השירים, יש פשטניים. יש יפים בפשטותם. יש מיוחדים.
מוסיקלית, שבת נע על ציר מוכר של ים-תיכוני, רומבה פלמנקו ומוסיקת דרבוקות-כינורות בסגנון מזרחי. טון הלב פועם נפלא במקומות האלה, אסור שתהייה הפרעת קצב. זה הוא. זוהי ישותו. הוא רוקד פלמנקו כל הלילה עם "האחת מבין כולן" לצלילי הגיטרה הנהדרת של אבי סינגולדה. זוהי האחת והיחידה, ממלאת תפילותיו, מנגנת על הלב, תרקוד איתו כל הלילה, כי השמיים נפתחים בשירת מלאכים. להאמין לטקסט הזה? לפי טון הלב – שלומי מאמין. מפעיל את מלא הרגש הטון המלנכולי שלו, כאילו זה בעצמותיו. יש מנגינה נוגה, יש קול הלב – ירקוד איתה הלילה, ידמיין שמיים נפתחים ושירת מלאכים. נו, מה: הוא זקוק לאהבת הקהל. הוא יקבל אותה. מתכון? תקשיבו איך הוא שר את הטקסט המופרך הזה. זה אינו נשמע "כאילו" שלומי מאמין. מאמין-מאמין.

מצד אחר: טון הלב הזה יכוון בעצבות מוכרת לסיטואציה שהיא "טרקה לו את הדלת" בשיר "אין לי שקט" וגם ייצר "דמעה שוטפת ת'מבט" של האוהב, שקושר את גורלו בגורלה ב"לאט לאט" במנגינה ובליווי קולות גבריים שמימיים שמבטיחים לשלומי עוד להיט גדול.
שיר "טראגי" כביכול,  כמו "אין לי שקט" מגיע בקלות בלתי נסבלת אל הכפיים והריקודים. יגידו: חוסר התאימות הוא חלק מהז'אנר. שלומי שבת יודע את נפש קהלו. גם כשאתה עצוב – אתה שמח.
האם טון הלב יכול לכסות  על מערומי הטקסט? – לא תמיד. שיר יפהפה מוסיקלית כמו "לא מגלה", שכתבה לו האחות לאה, אינו נקי מבעיות תחביריות, אבל זה לא יפריע לשלומי לשיר את השיר באיפוק תחושתי-חם טיפוסי לו, במנגינה נוגה מופלאה, בהפקה אקוסטית אפקטיבית.
מלנכוליה מזככת הכי מתאימה לשלומי. קחו את השיר "רומי" האחרון בדיסק. לא דיכאון. עגמומיות מלטפת. שר את הסיפור של רומי, שגורמת לגברים להתמכר אליה בלי מלודרמות. שלומי שבת יודע לשמור על איפוק בשירה ועם זאת לשדר אמת פנימית – טון הלב. הטון המתגעגע הזה שולט בשיר היפה "כמעט את" של חגי סהר וניצן קייקוב ומגיע ל"את תהיי שלי" על אהבה למרות משבר גדול ביחסים (מילים: טל שגב, לאה שבת, לחן: טל שגב) כאשר העצב והשמחה (בסיום השיר) מתערבבים במינון מדויק.
כמה טוב לשלומי שבת להיטלטל ב"רפסודה" (דורון מדלי/ פנדליס טאלאסינוס)  במימי הים התיכון של יוון. נכון שהוא קרוב יותר למוסיקה טורקית, אבל היוונית מתלבשת עליו ככפפה. מי שר שירים עממיים כאלה באלה הימים הבוערים, כשכל קול יכול להשפיע. שלומי שבת מנטרל עצמו. הוא נמצא במדינת ים תיכון גועשת, אבל מנטרל עצמו מאמירות חברתיות, שלא לדבר על פוליטיות.  הוא יעדיף לכל היותר חוכמת חיים טובה לכל עת. "מה שהיה איננו עוד". רמז פוליטי? הצחקתם אותי-אותו.
האם שלומי שבת צריך לנסות להמציא עצמו מחדש? לשנות דיסקט? אני בטוח שהתשובה ברורה לו ממש כמו שהיא ברורה לקהל שאוהב אותו. שלומי צודק. למה להמר על סוסים לא מוכרים כשאפשר לבחור סוסים מנצחים חדשים.

שירים: האחת מבין כולן, הלב, אין לי שקט, רפסודה, לאט לאט, לא מגלה, סאגאפו, את כל מה שיש, מתקרב, קרוסלה ישנה, כמעט את, את תהיי שלי, רומי

עיבודים והפקה מוזיקלית: שלומי שבת וטל פורר

צילום: מרגלית חרסונסקי

 

 

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן