stop-making-sense-1984-2

הסרטים הדוקומנטריים הגדולים של מופעי הרוק

במקום הראשון: Stop Making Sense 

אוקטובר 2016
/5

מגזין הרולינג סטון בחר את חמשת הסרטים הדוקומנטריים של הופעות הרוק מכל הזמנים. ההדגשה היא על הופעות, לא על סרטי תעודה מוסיקליים במובן הרחב של המילה כמו Let It Be של הביטלס, Don't Look Back שעקב אחרי ההופעות של בוב דילן ב-1965 בבריטניה או Sympathy for the Devil של ג'ון לוק גודר מ-1968 שתיעד את הרולינג סטונס בעבודת אולפן בניסיון לבחון מה עומד מאחורי המיתוס של היוצר הגאון.
במקום החמישי: The Last Waltz  משנת 1978 – תיעוד של הקונצרט האחרון של להקת "הבאנד" The Band בידי הבמאי מרטין סקורסזה בהשתתפות אורחים כמו בוב דילן, ג'וני מיטשל, ניל יאנג, ואן מריסון, אריק קלפטון ומאדי ווטרס. גם מי שאינו מחסידי "הבאנד", יקבל כאן מקבץ אטרקטיבי של כוכבי רוק על הבמה אחת, שהופך את הסרט לפרק חשוב בתולדות מוסיקת הרוק.
במקום הרביעי: Monterey Pop ,  סרט מ-1968. הגם שפסטיבל וודסטוק הוא  הפסטיבל המפורסם והמתוקשר ביותר מאז שנות השישים, פסטיבל הפופ של מונטריי מ-1967 היה מיוחד יותר במנחים של איכות מוסיקלית. הקהל פגש אז את זמר הסול אוטיס רדינג, ג'פרסון אירפליין, את ג'ימי הנדריקס הוירטואוזי ב – "Wild Thing" בביצוע שהסתיים בהצתת הגיטרה ובריסוקה לחתיכות קטנות שהושלכו אל הקהל.
במקום השלישי Sign O' the Times  משנת 1987, קונצרט הרוק של פרינס, שהתחלק בין גירסת ההרד רוק של השיר הנושא את שם הסרט לסול-פאנק של "It's Gonna Be a Beautiful Night". תיעוד ההופעה הזו מצטרף לסרטו המצליח של פרינס – Purple Rain .
במקום השני – Gimme Shelter  משנת 1970, סרט הרוק היחיד, שהצליח לתעד את דקירתו למוות של מעריץ בזמן אמת בקונצרט חינמי בפסטיבל אלטמונט (Altamont Speedway Free Festival) שבקליפורניה, בו הופיעו גם להקות כמו סנטנה, ג'פרסון איירפליין וקרוסבי, סטילס נאש ויאנג בפני 300 אלף איש. הרצח  הטראגי התרחש בעת הופעת הרולינג סטונס. חברי כנופיית אופנוענים שנקראו  "מלאכי הגיהנום"  שנשכרו לאבטחת האירוע, רצחו בדקירות סכין מעריץ שחום עור מרדית' הנטר שמו. הארגון הלקוי, ההתפרעויות, והרצח שהיווה את שיא השפל של האירוע, עיצבו את המוניטין שקיבל המופע כאירוע מכונן בהיסטוריה של הרוקנ'רול שסימל את "הרג" התמימות של שנות השישים.
במקום הראשון: Stop Making Sense  סרטו של ג'ונתן דמי ("שתיקת הכבשים", "פילדלפיה")  משנת 1984, שהגיש את הפרספקטיבה שלו למוסיקה של דיווויד ביירן וה – Talking Heads בסרט שנפתח בסולו גיטרה אקוסטי של ביירן ומגיע עד מופע של ניו-ווייב-פוגש פאנק פוגש ארט רוק. המוסיקה חדשנית, מיוחדת, מלהיבה, הצילומים לא שגרתיים והבימוי מעביר את הקונצרט במלוא ייחודו ומיוחדותו

Stop Making Sense, Talking Heads

Gimme Shelter

 

The Monterey Pop Festival

The Last Waltz

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן