עיון ביקורת

פסטיבל הג'אז באילת , הרבי הנקוק ג'ונתן בלייק, ראול מידון

מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב, מוסיקה הופעות

בגיל 78, הרבי הנקוק עושה מוסיקה, שנשמעת כאקספרימנט מתקדם. ממשיך לנסות להמציא את עצמו. זה אינו עומד תמיד במבחן היצירתיות הפונה לנפש. היום הוא כבר לא צריך לאשר מחדש את מורשתו המופלאה בתחום הפופ, ג'אז-פאנק ריתם אנד בלוז והאוונגרד. מר הנקוק מעדיף להציג מודרניזם בג'אז ליד הפסנתר: יוצא ממודל שאפתני, ממשיך דרך שהחלה באלבום "Head Hunters" משנת 1973. הוא נעזר במוסיקאי ג'אז צעירים, שיודעים בדיוק את מהות ההיתוך שלו, מודעים להתנסויות שלו, לעובדה שהוא ממשיך להתאתגר גם באמצעות הגיטריסט והזמר בעל אלף הצבעים (גיטרה מסונתזת) ליונל לואק, הבסיסט ג'יימס גנוס והמתופף טרבור לורנס ג'וניור. הנקוק פתח בצלילים אבסטרקטיים, לפני שהקצב נכנס.
האתגרים הגיעו עד שירה באמצעות ווקודר (סינטיסיייזר קולי). הנקוק מכוון גם לאזורים של הרכבים כמו "דאפט פאנק", ממשיך לבחון את החומר המוסיקלי שלו באותה רוח הרפתקנית ותחכום שאפיינו אותו מאז ניגן לראשונה עם מיילס דייוויס בתחילת שנות ה -60. הלהקה שלו הציגה את אותו סוג של רפלקסים מהירים ויכולות אינטראקטיביות, שהפכו את המוסיקה המוקדמת של הנקוק למלהיבה. הפתיחה היתה יצירה ארוכה במעין ציור מוסיקלי מופשט של הנקוק במקלדת קורג קרונוס. כשעבר לפסנתר, נגינתו היתה צנועה יותר, ממוקדת יותר. הוא העביר לעיתים קרובות את מרכז ההצגה לגיטריסט הורסטילי ליונל לואק המשמיע קולות נהימה מוזרים תוך כדי נגינה. הנקוק עשה שימוש בהרבה אלקטרוניקה, ניגן לקראת סיום על keytar ( כלי נייד משולב קלידים וגיטרה) את הקטע הפאנק הקלאסי שלו Chameleon. בהמשך הזמין את אלי דג'יברי לנגן כהוקרה למי שניגן איתו בעבר ועשה הכל כדי שהוא יגיע לפסטיבל. הסיום היה הזוי: הוזמנה מקהלת זמרות צעירות מעורבת של ערבים ויהודים לשיר את Imagine של ג'ון לנון. אני מכיר את הגרסה של הנקוק לשיר בביצוע יפהפה של אינדיה ארי. בפסטיבל – קיבלנו  קקפוניה של ממש. אבל זה אולי היה אקורד סיום ששיקף את האכזבה מהערב הזה. האגדה לחצה ידיים בסוף ההופעה. גם בשביל לגעת באגדה מגיעים לאילת. 

ג'ונתן בלייק בן 41 , בנו של כנר הג'אז ג'ון בלייק ג'וניור, סיפר בכיתת אמן, איך הגיע בגיל  14 עם אביו לניו יורק ופגש את אלווין ג'ונס, ענק המתופפים. יש דברים שאפשר ללמוד רק מישיבה צמודה ליד של מתופף בפעולה, וספיגה מדויקת של האופן שבו הוא מכה במצילה הימנית. את ג'ונתן בלייק תיאר אחד המבקרים כמודרניסט האולטימטיבי. זה אומר אולד סקול, שחובר לכל מה שמעניין אותו במוסיקה המודרנית. כמתופף, הוא ספג מהרכבים של החצוצרן טום הארל והסקסופוניסט אוליבר לייק וגם נגע בראפ כשסיפק קצב ל ראפר Q-Tip, ומצד אחר ניגן בשלישייה של קני בארון ובביג בנד של מינגוס. לאילת הגיע בלייק עם שלישיית  ג'אז  המבצעת בעיקר לחנים מקוריים פרי עטו. זוהי שלישייה ללא פסנתר, דוני מק'קסלין – סקסופון – דזרון דאגלס בס. ג'ונתן בלייק מצליח לחבר בין ישן וחדש, להיות נטוע עמוק במסורת הבי בופ ולהעניק לה את מלוא הכבוד, ובו בזמן לזרוח בחדשנות עכשווית מרעננת.

הזמר והגיטריסט העיוור ראול מידון  בן ה-52, הזכיר לי צירוף של שני זמרים עיוורים – סטיבי וונדר וחוזה פיליסיאנו + בובי מקפרין הוירטואז הווקאלי. הוא הגיע לפסטיבל עם האלבום "Bad Ass & Blind", בתרגום חופשי: "קשוח בלתי מתפשר ועיוור". ב"ניו יורק טיימס" הגדירו אותו כ"תזמורת של איש אחד" למידון יש קול טנור גמיש ומלא נשמה, והוא פיתח טכניקה סימולטנית של פריטה ותיפוף וירטואוזי על הגיטרה ותופים, בנגינה שמערבת פלמנקו, ריתם נ' בלוז לטין וג'אז. המפתיע – מידון מצליח ליצור מקשה של מלודיה, הרמוניה וקצב בטכניקה ווקאלית, שבעזרתה הוא מאלתר והופך את הפה לכלי נשיפה, כשהוא מלווה עצמו בגיטרה אקוסטית בעלת תהודה נפלאה, והכל בתחושה שהמוסיקה מעניקה לו חופש, שמחת חיים, גם מרחב לממש הרפתקנות ללא גבולות. מעין פיצוי שמיעתי לאובדן הראיה.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

 הרבי הנקוק ושלישייתו

ראול מידון בפעולה

שלישיית ג'ונתן בלייק

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


5 − = 4