עיון ביקורת

חוה אלברשטיין, שרה "מוצאי חג" (מילים: נדב לויתן לחן: חוה אלברשטיין עיבוד: חוה אלברשטיין ועובד אפרת, אוקטובר 2018)

מוסיקה ישראלית פלוס, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

מזהים את השיר הזה? נראה שלא. הוא אינו מושמע הרבה ברדיו. הערב, מוצאי חג, אני שמח לשלוף את האלבום ("מוצאי חג") מ-2003. חוה אלברשטיין באחד השירים המקוריים היפים שלה, שאת מילותיו כתב בעלה נדב לויתן ז"ל. מה התחושה שלאחר סיום החג? מרגישים אותה באתרי הנופש המתרוקנים ועל חופי הים. חוה מספרת את הסיפור: המועקה של החזרה לחיים, לשגרה, ואולי המחשבה – על רקע אווירת החופש האופורית – מה ילד המחר. את סיפור החזרה לשגרת היום-יום מספר הבית הציני על הזונות הזקנות, שמשתלטות על מגרשי החניה המתרוקנים ומדליקות בהם מדורות מהפסולת. שהשאירו אחריהם החוגגים, כדי לגרש את הצינה. לויתן ניסה לתאר את תחושת הדאגה של החזרה לשגרה שאחרי החופש המשחרר. סופה של האופוריה קצרת הזמן והחזרה לאפור שבשגרה, לחיים קשי-יום.
חווה אלברשטיין שרה בטון נוגה, בקצב איטי על אנשים בצאת החג, בחוף הקאונטרי, כשהם חוזרים למכוניותיהם, צועדים בשקט ובהכנעה "מקודש לחול, מחופש לעול". שיר ציני? הטון של אלברשטיין משדר יותר עצבות ומועקה של חוסר אונים מאשר ציניות. בלחן ובעיבוד היא מצליחה להמחיש את תחושת העול הכבד שבסיום החופשה הקלילה.
איזו החמצה שלנו: השיר הוא אחד מהשירים הטובים והחשובים של אלברשטיין,  שראוי להיכנס\לחזור לרשימות החובה של תחנות הרדיו, ולא רק במוצאי חגים!

במוצאי החג, בחוף הקאונטרי, 
רואים את החג יוצא, פשוטו כמשמעו. 
המון רב, כמו על פי אות, 
קם על רגליו, אוסף מטלטליו, 
ומפנה לים גבו. 

ילדים מסירים עפיפונים 
שקישטו את השמיים, 
כל אחר הצהריים. 
הורים מקפלים כסאות, 
אורזים שמשיות, 
שבצילן ישבו בלב קל. 
והלה שוב, מתמלא בדאגות, 
המחר המחרתיים. 

בשקט ובהכנעה, 
צועדים החוגגים במעלה החוף, 
אל החשכה המתעבה 
מעל לצבא המכוניות 
הממתינות לקחת אותם 
מקודש לחול, מחופש לעול. 

והזונות הזקנות חוזורת, 
לתפוס את מקומן הקבוע. 
במגרש החניה המתרוקן 
מדליקות מדורה עשנה 
למשוך לקוחות, לגרש צינה, 
מפסולת שהשאירו, 
חוגגי ראש השנה. 

בשקט ובהכנעה… 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


4 + = 5