עיון ביקורת

פסטיבל הג'אז באילת 2018, טום הארל

טרום מופע, מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב

טום הארל נמצא בשלב מיוחד מאוד במסע הג'אז  מאז החל את הקריירה המקצועית שלו בנגינת חצוצרה בלהקת סטן קנטון בשנת 1969. הוא הקליט את האלבום הראשון כמנהיג בשנת 1976 וכיום יש לו כ – 30 אלבומים כולל “Moving Picture”, שהביא אותו לאילת. באיזשהו מקום נכתב כי טום הארל השתתף בהקלטות כ-260 אלבומים, מה שכולל גם עיבודים, תחום התמחות מאוד משמעותי אצלו.
אחרי הקלטות עם חמישיות, אנסמבל שהתמקד במוסיקה קאמרית של דביסי ורוול, מגיע“Moving Picture” בו טום הארל (71) מוביל מוביל רביעייה שבה הוא איש הנשיפה היחיד, מעניק אפשרות לשמוע יותר נגינת סולו בפורמט ג'אז.
טום הארל חוזר לתבנית הבסיסית של נגינת חצוצרה מה שנקרא back to the basic בחצוצרה ובפלוגלהורן.
שניים מהחמישיה שלו נמצאים בהרכב דני גריסט על פסנתר ופנדר רודוס ואוגונה אוקגוו על קונטרבס, שניהם הולכים כל הדרך חזרה ל -2007 עם האלבום "Light On". מתופף המצויין והמיוחד אדם קרוז מביא את המיומנות הקצבית לרביעייה. "Moving Picture"הוא קטע אפטמפו עם סולואים אינטנסיבים רבי המצאה של הארל וגריסט, שנדחפים ללא הרף על ידי התופים הרוטטים של קרוז על ידי קו הבס הפועם של אוקגוו. הוא מצליח להיות גם מעניין וגם מענג בו זמנית, האווירה שהוא מייצר ייחודית לו. מניסיוני. הקבוצה המופשטת פועלת גם לטובת הפסנתרן דני גריסט. מוסיקה צנועה ומבריקה כזו יכולה כנראה לצאת רק מטום הארל.

טום הארל חצוצרה, פלוגלהורן
אדם קרוז תופים
אוגונה אוקגוו בס
דני גריסט פסנתר

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 1 = 8