עיון ביקורת

יאיר לוי, שוב לנשום (הפקה עצמאית, אפריל 2017)

מוסיקה ישראלית

הגשם ממלא אותו תקווה שאולי ישטוף מעצמו את מה שהיה. מה היה? גשם הוא נושא השיר הפותח את אלבומו של יאיר לוי. צלילי פסנתר חוברים לטון עגמומי. אני מנסה לתהות על קנקנה של הבלדה העצובה, כלומר להצטרף לפרץ הרגשנות הגואה של לוי, ונשאר תוהה ותועה. ישנן כאן "ניצחונות מפוארים" וחציית "קווים אדומים",  אבל הסיפור אינו קיים, וגם הקשר שבין הגשם ותקווה נבצר מבינתי. מה נותר? הרגש שרץ לפני השיר.
בהיר יותר השיר "שוב לנשום", וגם כאן שיר המעיד כי הדובר נמצא במצוקה.  יאיר לוי שר בקול רך געגועים לימים אחרים, מבקש לתת לנפש שוב לנשום, לברוח "עד הקצה". השיר מאפיין אנשים צעירים שיצאו לאי-שם בעולם, הצליחו "לעצור את הזמן". החזרה לשגרת המציאות לא ממש עשתה טוב לנפש. הכמיהה טעונה בתחושה, שגם אם הגוף כאן, "הראש עדיין שם".
יאיר לוי שר  את התחושה בפשטות. מסוג השירים שהסינגר מבטא הסונגרייטר הכי קרוב לאמת שלו. המוסיקה מתכתבת עם שירי קאנטרי מדרכי הדרום האמריקני, מחזירה ל תחושת המרחב האל-זמנית. הבנאדם שר שהוא רוצה לנשום, והמוסיקה היא ככל הנראה החמצן הכי יעיל להחזיר אותו למקומות המאפשרים חמצן לנפש.
מקצב פולק -קאנטרי מלווה את "מנגן" בעיבוד לבנג'ו, מנדולינה וכינור, שיר אהבה, שמחליף אווירת הדכדוך החורפית בקרן שמש – עם מעבר בדיבור של ארקדי דוכין. לו רק יכול לעצור הכל – היה בא אליה במנגינה. נעים זמירות.
הצליל המזרחי הפותח את "הכי אמיתי", נשמע עיטור/ עיבוד לא אינטגרטיבי לשיר בו מבקש האוהב מהאהובה "להרגיש לרגע הכי אמיתי" ו"גם אם לא נשאר דבר כמעט/ נבחר לחיות כל יום". גם אם המילים חוברות  לניסיון סתמי לחבר בין רגש ורציונל, המוסיקה והטון מעידים שיאיר לוי מתכוון למה שהוא שר.
ההאנשה של האמונה מתבררת רק מכותרת השיר ("אמונה") – על מרדף עקר אחרי מישהי ששמה אינה מוזכר במפורש בשיר עצמו – "לא מדברת רק נמצאת ליד". גם כאן זהו אותו טון רומנטי מתכוון, המתייחס לאמונה כאל אהובה לא מושגת, ממש כפי שלוי שר שיר אהבה– "גם כשאת" ברגש  גואה, בו הוא מבקש ממנה להישאר  לידו – "כי כשאת פה נמצאת/ יש הכל מהכול/ רק תרצי אהיה לך לבית".
המגמה להישאר בגבולות פולק אקוסטיים בולטת בשיר היפה "תן לי" בדואט סולידי עם ענת מלמד – שיר תפילה פשטני המייחל לעוד רגע אושר – "כמו היום" (מה קרה היום שאינו כתמול שלשום?) .  מצד שני,  "שטף גל" בעיבוד לצליל רוק חשמלי – על ניסיון לגרום לה לשתף אותו בתחושותיה, לפתוח הכל, מעניק לאלבום גוון עוצמתי דרמטי אטרקטיבי.
צליל האקורדיון ה"שנסוני" במקצב ואלסי ב"לא אזוז מכאן". מחזיר לקווי המתאר האקוסטיים של האלבום – לוי חוזר לתום ראשוני בהצהרה/ הבטחה/ התחייבות – להישאר אתה ולשמור עליה.
שני השירים האחרונים  הם מונולוגים אישיים – "יכול יותר", שיר עידוד עצמי דרמטי  – לא ליפול ולהישבר, מהיפים באלבום,  במלודיה ובעיבוד המשדרג ו"אין  לי ברירה" – התחושתי מינימליסטי, גם הוא שיר עידוד עצמי – שנפתח במשפט שבלוני  – "להגיד את האמת / זה כל מה שניסיתי" (יוצר אמיתי לא צריך להצהיר שהוא דובר אמת) לצאת מ"ים הפחד" ולתת ל"שריטה" לעוף רחוק, כי "הגיע הזמן שלי לחיות". לא טקסט להתפאר בו, אבל הטון והצלילים משכנעים שיאיר לוי אומר אמת כמו ברוב חלקי האלבום.

שירים: הגשם, שוב לנשום, מנגן, הכי אמיתי, אמונה, גם כשאת, תן לי, שטף גל, לא אזוז מכאן, יכול יותר, אין לי ברירה
מילים ולחנים: יאיר לוי עיבודים: יאיר לוי ועמית עמרמי. הפקה מוזיקלית: עמית עמרמי.

וידיאו: "שוב לנשום" 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


4 + 8 =