עיון ביקורת

עברי לידר, חוגג 20 בקיסריה (אמפיתיאטרון קיסריה, מאי 2017)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

20 שנה חלפו מאז הופעת ההשקה של "מלטף ומשקר", שראיתי במועדון הלוגוס ז"ל בת"א. חזרתי לביקורת ההיא, ותודה למחשב ששמר את שכתבתי אז: "אם למישהו יש בדמיון מודל של כוכב רוק, זה לא עברי לידר. הוא נראה הילד הכי טוב בעיר או בכפר. רזה, עדין, עיניים קטנות, עם הבלורית הקלה והחיוך הסימפאטי. מה שנקרא: אשכנזי מבית טוב. אין לו פרובוקציות, אין לו משפטים על פוליטיקה, אין לו ליפסטיק. אין לו שטיקים. יש שירים, אין לו מלחמה ושלום, אין לו דתיים חילונים. יש לו גיטרות. יש לו הופעה. יש שירים. זהו".
20 שנה אחרי, אמפי קיסריה. כבר לא ילד. בן 43 הנער, ובקיסריה אחרי הערב הזה – אין כבר מקום לדמיון עתידי. יש כאן ועכשיו כוכב פופ עברי. לעברי לידר זו הופעה שנייה באמפי. לידר מבין את המשמעות של הופעה במקום. אני כמעט בטוח, שהוא לא היה הראש היחידי בתכנון הערב הספקטקולרי, המחניף הזה, שכלל איחוד עם משפחה חדשה שמצא, מזל טוב לזוג ליום נישואיהם, הצעת נישואין כולל כמובן שיר ("מישהו פעם"), ארבע (!) עליות ליציעי האמפי במהלך הערב, בקשה מהקהל להדליק פנסי הסלולרי ב"זכיתי לאהוב".
מי שיאמר, כי לידר בדרך הבטוחה למסד את הג'סטות האלו סטייל שלמה ארצי – לא אתעמת איתו. זוהי עובדה: הוא  עשה כמעט כל  מחווה אפשרית כדי לקחת את הקהל בשבי הרגשי: התחבק, הצטלם סלפי ,קיבל פרחים באהבה ושר באהבה.
המוטיבציה לרַגֵש היא  כבר חלק מהסטאר קוואליטי שיש לעברי לידר בכמויות גדולות. אני מדבר על ביטחון הבימתי על "פרפורמרינג", על תקשור עם קהל באוריינטציה של תן להם כפי יכולתך הכי בלתי אמצעי במינונים נכונים של סיפור אישי ושואו.
שמעתי אותו בדצמבר 2016 בהיכל התרבות ת"א בהשקת האלבום המשותף עם המפיק עופר מאירי. עברי לידר הוא אחד מאמני המוסיקה הסקרנים והמתחדשים בפופ המקומי. גם TYP  הייתה חלק מהאג'נדה המוסיקלית הורסטילית שלו, שהעידה על הרצון שלו לטעום מכל דבר. אם TYP היה ניסיון מסחרי לייצר מוסיקה קליטה ומדונססת  ברוח הזמן על חשבון עומק טקסטואלי  ובאוריינטציה תעשייתית, הרי הפרויקט עם עופר מאירי היה הפקה  מוקפדת של ראש תחושתי משותף פורה ומפרה של יוצר ומפיק שחווים את הקיום העכשווי מול עולם אורבני מתוחכם.
קיסריה 2017 היא סיכום במופע מרהיב בתפאורה, בהעמדה, בתאורה, בהפקה המוסיקלית. הכל תוכנן כדי לקחת בשבי גם את הקהל מאזור האורקסטרה ועד היציעים הגבוהים. המופע נפתח במפגן תיפוף דרמטי, כשלידר ניצב גבוה  על רקע מה שנראה כאילוסטרציה של ליקוי חמה בשיר – "הכל בוער".  בהמשך – האורחים יובל דיין ושלומי שבן, הצטרפו לערב המחוות הגדול בתזמון הנכון.
קיבלנו את עברי לידר הישן והטוב, החדש והמתחדש, שמגיע מתובנה של מוסיקה כבידור, למרות שרוב הטקסטים אינם נמצאים במקום הזה. עברי הוא פרפורמר מקצוען, שבא לעבודה, נעזר בנגנים מיומנים, רוק ואקוסטי, דאנסי וצליל אלקטרוני, רומנטיקן רגיש, שמצרף שירים ממיטב הרפרטואר, ובונה מופע לקראת שיא. זה צריך לשטוף, להיות מתוזמן היטב. ובמילים פשוטות – אם אין משהו מסעיר מתוצרת חוץ שעליו בזבזתם את מיטב שקליכם בחודש האחרון – עברי לידר הוא עדיין אפשרות מומלצת בהחלט. חבל רק שמינון הג'סטות המחניפות לקהל הסתמן כניסיון מגמתי מופרז ודביק לרכוש  מקום בלב הקונצנזוס לכל המשפחה.

שירים: הכל בוער, ניסים, האנשים החדשים, אור ראשון, תמיד אהבה, זה לא אותו דבר, האהבה הזו שלנו, עד שתחזור – יובל דיין, יותר טוב כלום – יובל דין, לאונרדו, מזל טוב ישראל, פרחה במרצדס, קרוסלה, שלומי שבן – תרגיל בהתעוררות, שלומי שבן –אריק, מישהו פעם, הכוס הכחולה, חולצת פסים, מרי לנצח הדרן: אסיר תודה, זכיתי לאהוב, בוא

נגנים: יונתן פריג' – גיטרות, שירה, איראל טוכמן – גיטרות, אלעד סיקל בס, עדי גולדשטיין –קלידים, איתן רז – תופים.
הגברה: ערן פרלדיקט. תאורה: חנן נג'ר.

צילום: מרגלית חרסונסקי

ניסים

האנשים המתחדשים

אור ראשון

פרחה במרצדס

זכיתי לאהוב

בוא

 

 

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 2 = 1