עיון ביקורת

יוני רכטר, סביבנו (התו השמיני, ספטמבר 2017)

מוסיקה ישראלית

יוני רכטר נכון לעכשיו? – "עכשיו אני מבין דברים שלא הבנתי/ עכשיו אני יכול לראות אותם ברור/ עכשיו אני יודע מה שלא ידעתי/ עכשיו נפתח מה שהיה עד כה סגור" – מילים של דן מינסטר, מכותבי השירים האהובים על יוני רכטר. באלבום החדש – יוני רכטר לא המציא עצמו מחדש, אבל הוא נפתח מחדש.
השיר – "עכשיו" הוא על מצב חדש שכולו זמן הווה. על הכאן ועל העכשיו לעומת השם והאתמול. למעשה – מהפך חיים בידע, בחשיפת הנסתר, בהכרת הלא מוכר, בהארת החשוך. פתיחת דף חיים חדש. אפשר לקחת את הטקסט למצבים שונים, למתוח קו מתום הנעורים ועד הגעה לבגרות ולבשלות. זה שיר על התבהרות לא חלקית שאין בה ספקות או התלבטויות.
יוני רכטר ממתין ל"עכשיו הזה". הוא מלחין, מעבד ומבצע שמתבסס על טקסטים של כותבים שונים. כמו באלבומי הסולו הקודמים שלו, הוא שם עצמו במרכז כזמר פרשן. רכטר מאמין כי גם אם אינו "זמר" בעל ייחוד וצבעים מיוחדים (כמו גידי גוב, שמשתתף בשיר אחד באלבום ואריק איינשטיין) – עדיין הביצוע שלו הוא הכי קרוב לאמת האומנותית שלו. בחירת השירים נעה בין מי שמוגדרים "פזמונאים" מקצועיים שמייעדים שיריהם להלחנה (רוטבליט, מוהר) ובין משוררים, שכתבו בלי לכוון אותם למוסיקה (עמיחי, זך) אני לא בטוח שאפשר לקבוע היכן הצליח יותר. תמיד אפשר להביא את "עטור מצחך" של אברהם חלפי כדוגמא לפסגת יצירתו בתחום הפופ. מצד שני, רבים מלחניו היפים  נכתבו לשירים של פזמונאים מובהקים כמו עלי מוהר, דן מינסטר ויהונתן גפן.
בגדול – תמיד יש משהו מסקרן, מעניין ומאתגר בכתיבה של יוני רכטר. רכטר אקלקטי מאוד. הוא מגיע מהקלאסי, הוא לא יוותר על אלתור ג'אז, ייגע בבלוז וירקוד לצליל סמבה. מעבר לסגנון – רכטר הוא נסיך המלודיה וההרמוניה, מלחין נפלא של שירי משוררים, היורש החוקי של גדולי המלחינים הישראלים, הממשיך של סאשה ארגוב. כתיבת שיר אצל רכטר הוא תהליך קומפוזיטורי מובהק, המבליט מיומנות ושליטה בטכניקת התזמור והעיבוד.
"צליל מתי הוא מתחיל" (מילים: עלי מוהר ז"ל) שפותח את האלבום הוא תשובה חלקית לשאלות בסיס הנוגעות למהות היצירה והקשר שלה לתחושת היוצר, לסביבה בה הוא פועל, לפונקציה של הזמן בתהליך של חיים-יצירה. המוסיקה מינורית צנועה, אינטימית, מהלך מלודי פשוט לכאורה, מורכב למעשה. בולט כאן הרצון של רכטר להפריה הדדית של הטקסט ושל הקו המלודי עם העיבוד, מצליל הפסנתר והקצב בפתיחה וכלי המיתר האקוסטיים וקולות השירה הנשיים הנכנסים בהדרגה בהמשך. רכטר אינו נוהה אחרי רוחות האופנה. הנטייה שלו  להעדיף כלים מסורתיים ועיבודים קאמריים. יש בכך צניעות וכעין יראת כבוד– רצון לשרת את הטקסט הכי נכון מבחינתו.
אותה "צניעות" קיימת גם ב"גן עדן" למילים של ברק פלדמן על ההתרגלות לדברים טובים/ מושלמים, שאחריה מגלים שנשארנו בני אדם. שיר מקסים. במנגינה, בעיבוד לפסנתר, לכלי מיתר ונשיפה, לקולות שמימיים. מסוג השירים, שבמונחים של ספר הדירים האמריקני הגדול נחשבים "סטנדרט".
יענקל'ה רוטבליט מתפעל/תמה ב"דברים שכאלה" מכל מה שנמצא בסביבתו המכיל יופי לא מובן מאליו. קצביותו של העיבוד מעניקה איזושהי תנועתיות יפה לנרטיב. את "מדריך תיירים" – גם הוא של רוטבליט – הפך רכטר לשיר רומנטי צובט על התאהבות בחלל וחזרה לקרקע השגרה. גם כאן המנגינה תשמר את השיר לנצח. מבחינת הביצוע רכטר נשמע כאן כמו מי שכתב את המילים.
"אולי" של דניאלה לונדון-דקל הוא שיר על גבר המקווה לשכנע גברת לקחת אותו כפי שהוא (שיער נסוג, כרס, דיכאון קיומי יציב) אך נשאר בבדידותו. המוסיקה היא מסלול פופ קצבי מורכב ומיוחד.
"למה לא אמרת לי" (עלי מוהר) הוא שיר משועשע של מי שמדמיין מישהי שמתאהבת בו מבלי שהיא כלל לא חושבת עליו. השיר הופך במהלך מפתיע לסמבה שמחה ("היי היי העולם שמח") נטולת רסן – מה שגרם לי לחשוב על אריק איינשטיין.
"ואת ברשות עצמך"  הוא  מכתב פרידה ממי שמשתחררת מ"אזיקי אהבתו".  השיר של יענקל'ה רוטבליט העוסק במציאות החדשה של שחרור ממסגרת אחת ויציאה למסגרת חיים אחרת, יכול להתפרש כצרור תובנות מאב לבתו שעוזבת את הקן של הוריה יוצאת לחיים. ההתנתקות מהטבור היא טוטאלית – "מותרת לכל איש מותרת כרצונך".  השחרור הוא לטוב ולרע. יש בו יתרונות – "חירות משכרת" אבל גם התרעות – "משלמת את מחיר הטעויות".
יוני רכטר הלחין במנגינה טיפוסית לסגנונו המוסיקלי. הלחן אינו מהמורכבים ביותר שלו, ועם זאת מצליח להעניק לטקסט של רוטבליט נימה של תוגה מפוקחת. הביצוע אינו גולש לסנטימנטליות אבל מלא כוונה ורצינות, ממש כמו השיר עצמו,  שנשאר בגבולות הרציונל הקר המתאר את המציאות החדשה של השתחררותה מתלות ויציאה לחיים מתוך בחירה חופשית.
יהודה עמיחי כתב על מהות החיים הקצרים והמוגבלים של האדם ("שיכור ועיוור בתענוגותיו ובמכאוביו") , סוג הרהורים, בין פילוסופיה לפסיכולוגיה. רכטר צירף את רונה קינן לדואט קצבי מוצלח כדי לשדר את מסלול תוגתו של האדם מול חייו.
הסיום – שיר בעל סימטריות מתנגנת – "סביבנו" של עלי מוהר על הסוד שהלב יודע בתוך כל הרעש שמסביבנו, על השקט שבין המילים והמתח שבין הצלילים.
יוני רכטר הלחין ושר את "הסביבה" שלו נכון לעכשיו, שהיא סביבתו הטבעית. הוא נשמע נינוח, מרוכך ומפויס במהלכים שמחזירים לפסגות היצירה שלו, שירים מהסוג שאינם תלויים  בזמן, חלקם יהפכו ברבות הימים ל"סטנדרטים" של פופ ישראלי משובח. רכטר אינו מותח גבולותיו המוסיקליים, אלא שומר על קווי מתאר יפים בפשטותם,  כולל העיבודים שמוסיפים  לשירים רבדים חיוניים.

לחנים ועיבודים: יוני רכטר הפקה מוזיקלית: אלון לוטרינגר ויוני רכטר

צילומים: מרגלית חרסונסקי

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 2 = 7