עיון ביקורת

יוסי בנאי , ערב עירוני (מילים: נתן אלתרמן לחן: יוני רכטר)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

השנסונייר העברי שר  "ערב עירוני" – שיר שהוא פגישה לאין קץ. לא רק נתן אלתרמן, אלא לחנו של יוני רכטר הוא שהעניק לשיר הזה ערך מוסף מוסיקלי יחיד במינו. וזהו יוסי בנאי, שהשפה האלתרמנית מתגלגלת אצלו כטבע שני. זה מהותו של סינגר שהוא גם טרובדור, מספר סיפורים באמצעות מנגינות, וכשהמנגינה – משדרת גם היא את הסיפור ואת האווירה – נולד שיר נפלא.
מה קורה בערב? לא משהו טוב. עיני נשים נוגות, אומרות לערב "למה באת"? מצד שני האביב כאן, ואין לברוח משכרונו, להפסיד את החוויה. בטבע מרגישים אותו יותר, ובו הנשמות מקבלות חיים. אלתרמן מתאר תחושה רגשית/ נפשית לסביבה עירונית בשעת בין ערביים. היא יוצרת בו מערכת של תיאורים המעצבים  את הרחוב בעת שקיעה. מצב הרוח של הדובר הוא שמעניק לסביבה העירונית את צורתה.
השיר שנולד ב-1934, מתאר חוויה נפלאה שיוצרת אחדות בינה ובין החווה ("כָּעֵת אֲנִי מְאֹד אֶחָד") בעיר תל אביב, היא רגעית וחמקמקה, קיימת ואיננה ממש – כמו נפנופה לשלום של הילדה, שאת חיוכה נשא הרוח. הילדה פתיה לא חשה בקסמו הייחודי של הטבע כפי שהוא חש. לעומתה, ההתבוננות שלו מולידה מראה כה עוצמתי,  ש"משכרונו אסור לברוח", "רק יתום ורק תמים נולד לרגע ואיננו". קסמו לא יתכן ללא  אי שייכותו וזמניותו.
זהו רגע של קסם שנע בין אשליה ופיכחון, רגע טהור של התגלות והתחדשות, באיזו מציאות שמימית מציאות של גן-עדן  ("שם דשא עשב תלחכנה")
זהו חיבור בין צבעים של רחוב, שקיעה ורודה, רחוב ששחור האספלט שבו הפך תכלת, פנסים כפרחים, פנסים באור ניחוח. דימיונו מפליג כשהוא רואה "לבנה חולצת שד מקיר הבית שמנגד" –מעין  יישות אימהית שמעניקה חיים לערב. הכל מתמזג למראה מסתורי ומשכר, שגם מילים מופלאות אינן יכולות לתארו, שמקטין את הדובר פיזית אבל מרומם את רוחו. הוא (הערב) גורם לבכות מרוב תחושת התחלה עילאית.הבית האחרון חוזר על הבית הראשון כדי ליצור מסגרת, אלא שעכשיו ברור כי הנשים שואלות שאלה סתמית ("למה באת?") מבלי להבין דבר בדיוק כמו הנפנוף של הילדה הפתיה.
בין המילים של אלתרמן והמוסיקה של רכטר קיימת מערכת יחסים מפרה. המוסיקה מכניסה קצב של זרימת אירועים,  כאילו מתרחש כאן סיפור דרמטי. מכל הביצועים ששמעתי – הביצוע של יוסי בנאי משדר את החוויה המשכרת בצורה הכי אותנטית, בקול הנמוך ומחוספס, בהגשה התיאטרלית, במגע שהוא הכי אלתרמן. 

שקיעה ורודה בין הגגות  אספלט כחול מלמטה / עיני נשים נוגות, נוגות 
אומרות לערב "למה באת?" 
הפנסים פרחי העיר / מלבלבים באור ניחוח / אביב חשמל עצוב בהיר 
משיכרונו אסור לברוח 
הוא רק יתום ורק תמים / נולד לרגע ואיננו / בין הלילות והימים 
הוא בא לזרוח בעינינו 
בין הימים והלילות / לנאות מראה כחולים נלך נא / כל נשמותינו הבלות 
שם דשא עשב תלחכנה 
נפנוף שלום ילדה פתיה / את חיוכה נשא האוטו / מה שהיה ולא היה 
נדמה כמו ישוב להיות עוד 
כעת אני מאוד אחד / ומסתכל מאוד בשקט איך הלבנה חולצת שד / מקיר הבית שמנגד 
גופי נקטן ומתנמך / אבל ראשי כל כך גבוה / עד שאפילו אם אלך 
לא אתבונן לאן אבואה 
שקיעה ורודה על סף הרחוב / ורחוב כמנהרה של תכלת / מי שיגיע עד הסוף 
ירצה לבכות מרוב תוחלת 
שקיעה ורודה בין הגגות / אספלט כחול מלמטה / עיני נשים נוגות נוגות אומרות / לערב "למה באת?"

ערב עירוני – ביצועים שונים

העיקר זו הרומנטיקה עם יוני רכטר חיים צינוביץ', יובל זמיר, גידי גוב ומזי כהן

יוני רכטר ורונה קינן

כנסיית השכל

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


1 + 9 =