עיון ביקורת

ירמי קפלן , עד עכשיו האוסף

אוספים, מוסיקה ישראלית

ירמי קפלן הוא מסוג הרוקרים שאין בעיה להתעלם מהגיל שלהם (הילד כבר בן 56) הוא גם לא בדיוק הרוקר הנוסטלגי שמתרפק על "הלהיטים הגדולים", אלא בדרך כלל עם הפנים קדימה להתחדשות.  תמיד הייתה הרגשה שקפלן כותב דף חדש ברוק הישראלי, והתחושה הזו יצרה ציפיות שהתממשו בהדרגה, לא בבום גדול.
מגיע גם הרגע הזה שאתה לוקח את ערימת התקליטים ומנסה לחבר רשימה הראויה להיקרא "דה בסט אופ". מנין להתחיל? מ"ירמי קפלן והפרחים" (1994)? קפלן, ילד פרחים מאוחר, מתח באלבום הזה קווים בין השפעות. רק שיר אחד מהאלבום הזה – "מודדת" הגיע לאוסף. מנגינה אולטימטיבית, שיר רוק קשה שחודר לקישקעס של יחסים טראומטיים בינו ובינה.  קלאסיקת רוק מקומית.
אלבום אוסף הוא מוצר של פשרות.  אתה צריך להחליט להוציא גם שירים מעולים שהיו ראויים להיכנס. "גלי" – קאבר לשיר הילדים של אהוד מנור וקובי אושרת יכול היה להישאר בחוץ, גם אם האינטרפרטציה הרוקית מיוחדת.
מהאלבום "בוקר טוב" (1995) הגיעו שני שירים בלבד – "הדפוק הזה" ו"מחפשת", אבל לא השיר "אבק כוכבים" המצוין שפתח את התקליט ההוא. מכל מקום "מחפשת" הואע שיר חזק. גם כאן – קפלן מכוון חץ אל האישה השנואה במבע של זעם ואשמה. קפלן יצא אז בשתי גרסאות לשיר – רוקית מהירה וסוחפת והשנייה  – גראנג'ית-איטית-בלוזית.
מ"לרע ולטוב" (1999), אלבום המתמקד בנושאים שבין האהבה הנואשת לטראומה האישית, הגיעו לאוסף שיר הנושא – "לרע ולטוב" ו"קולה וברה".  שני שירים מרוככים, שהעידו על תקופה יותר רגשנית ורומנטית בדרכו המוסיקלית. קפלן הוא כאן מלודיסט מצוין, יודע לתרגם השפעות לשפת הרגש. אפשר לזהות השפעות ביטלס, דיוויד בואי, והוא הוא יודע לבנות מעבר מגיטרה אקוסטית שקטה לתזמורים מורכבים.
מה שמשמעותי יותר – כשירמי קפלן שר, צריך להקשיב לטון שלו כדי להבין שהבחור מתכוון למה שהוא שר. קפלן רך, כבד, הרמוני, אקוסטי, נמרח ומתקשח, אין משהו באנאלי, כשאתה נשמע אותנטי. קפלן אינו מציג מישהו אחר אלא את עצמו, למעשה – תמיד קרוב יותר אצל עצמו. כזהו "אני אשתנה", השיר היחיד מהאלבום "הזמן האבוד" (2003), בו מבטיח קפלן  להפסיק לשקר לה.
כנ"ל "כמה את צודקת" מהאלבום "חשק" (2010) עוד שיר שמכניס למסלול היחסים הרעועים – בינו ובינה  – צלילי פסנתר מובילים למקצב סלואו, משבר ביחסים חסרי הסיכוי שפורץ בנסיעה מאילת, אלא שהוא אינו מתייאש – יש מקום לסיבוב אחרון במסווה של רומנטיקה, והוא גם מוכן ללכת רחוק במילים מפייסות  כמה "את יפה כמה את צודקת".  מעבר מיתרים וכלי קצב מעניק לשיר ממד דרמטי חזק.
עוצמות השירה הטיפוסיות מאפיינות גם את "היא האחת" של אלירן אביתר לוי מתוך הפרויקט "פנסים" – על  הרגע הזה שצריכים להחליט. עד עכשיו – שיחקת אותה משוחרר. הגיע הזמן לעזוב הכל ולתת לתחושות לשפוט. הגיע הזמן לבחור באחת והיחידה, לפני שיהיה מאוחר. הביצוע אכן משכנע שירמי קפלן משוכנע בכל ליבו שיש ללכת על הסידור הזה.
עוד שיר שאת לחנו ירמי לא כתב – "פטיש", המייצג של ירמיקפלן@ספנסרוסו באוסף. גם כאן שיר דרמטי הממחיש את המבוי הסתום ואת התחושה האפוקליפטית ומצב האין-חזור של הדובר ביחסים עם בת זוג. הסאונד מניע את הסיפור בצליל אלקטרו-רוק מצוין ובעיבוד שמייצר אווירה כאוטית. אכן, הדרמה הזו נעה בכיוון אחד. המנגינה, הקצב, הסאונד מעצימים את הנרטיב.
גם ב"לא מושלם", השיר החדש היחיד באוסף –  עוד זווית על יחסים במשבר – ירמי קפלן אינו מתרכך. הוא נותן בראש. קצב הרוק פאנקי מייצר דרמה שאומרת – הבנאדם מנסה לשחרר לחץ. הגם שהשיר אינו פסגת יצירתו מבחינה מלודית, יש בו אנרגיה של רוק אישי טיפוסי מסוגנן נוקב בהפקה מאוד מהוקצעת מהודקת של יוסי מזרחי.
סיכום: למי שלא ידעו את ירמי קפלן – זו יכולה להיות הזדמנות להיכרות ראשונית עם יוצר רוק מקומי מקורי יחיד במינו.

שירים: מודדת, אני אשתנה, כמה את צודקת, הדפוק הזה, מדוע לא באת, כבר עכשיו, תתחיל מאפס, פטיש, קולה וברה, מעבר לגדר, מחפשת, לא מושלם, גלי, היא האחת, לטוב ולרע

קליפ: "מודדת"

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 5 = 3