עיון ביקורת

ליאור דוידי , תחנות (מילים ולחן: ליאור דוידי עיבוד והפקה מוסיקלית: שמוליק דניאל, נובמבר 2017)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

המודעות למצב אידיאלי של שלמות מולידה התייחסות ל"לא מושלם".  דווקא מן החסר ניתן להבין את השלם – "מה היא שלמות אם לא אהבה שנעצרה ברגע הכי כואב שלה". מהו "מושלם" אם לא החיים בצל ה"לא מושלם". זוהי הדיכוטומיה ששולטת בהוויית חיינו. בתחנות החיים מגיעים לרגעים כאלה שמרגישים שלמות, אבל  מצב אופטימלי כזה הוא כמובן אידיאליזציה – "אוסף דמיוני של אחרים", שאיפה אבל לא הגשמתה המוחלטת – "מרוב שרציתי בית – בניתי קירות ונסגרתי בפנים".
במוסיקה של ליאור דוידי קיימת תחושת החתירה לשלמות. היא עגולה, ענוגה, נוגעת ומגעת, מזכירה את הצבעים  המלודיים של עידן רייכל, כנ"ל העיבוד האקוסטי לפסנתר, לצליל מיתרים,  עם נגיעות מיתר אתניות עוטפות. השירה של דוידי מעודנת, רגישה, תחושתית, מלאת כוונה. מוסיקה שמתכוונת לשלמות.

מה היא שלמות/ אם לא אהבה / שנעצרה בָּרגע הכי בוער שלה/ ואין דבר שיכבה / אותה בבוקר עם אור ראשון/ מה היא שלמות/ אם לא יד מושטת / לעזרה בָּדרך כשנופלים לבד/ ולהמשיך את המסע / הזה ביחד מרגיש נכון
אולי, נשארתי כאן יותר מדי/ תחנות, באמצע הדרך/ אולי, לא רציתי שתראי עליי/ שאני בעצם, לא מושלם
מה היא שלמות/ אם לא ילדים / רצים מהר בֶּדשא ירוק ואינסופי/ אני זוכר עוד את הריח / של הגשם הראשון
מה היא שלמות / אם לא סוף של יום / ושמש נעלמת ולא בכוונה/ עם הבטחה שעוד תשוב / עם בוא הבוקר בזריחה/ כי מהי שלמות בעצם/ אוסף דמיוני של אחרים/ מרוב שרציתי בית/ בניתי קירות ונסגרתי בפנים

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + 8 =