עיון ביקורת

חגיגות יום הולדתו ה-73 של בוב מארלי, למה אצלנו? (פברואר 2018)

מה נשמע, מוסיקה רגאיי

רוח הג'ה הרסטאפרי של בוב מארלי חוזרת לנשוב בהאנגר 11 בפברואר ((8.2) לטובת הקופות הצוהלות.זמרים ונגמים  יעלו לחגוג למארלי 73. (הוא נולד ב-6.2.45) לנו יש, יענו,  תירוץ טוב: הוא אחד משלנו בזכות ה – Zion שהתרבות הרסטפרית אימצה. יש לנו עדיפות אצל הג'ה הזה. Jah Will Love Us.
אבל בואו נודה: זה אינו חג לאומי שלנו, גם אם חושבים על  Zion במובן ציון-ירושלים. ציון – Zion  היא אתיופיה. הארץ הקדושה, שמסמלת את אפריקה, ארצו של המשיח היילה סלאסי. אומה גאה שלא נכנעה לכובש הלבן. כן, זהו קודם כל חג לאומי של ג'מייקה.  נכון, רגאיי היא מוסיקה בינלאומית, וקהילת המוסיקה הישראלית היא חלק מהעולם הגדול, מזדהה עם מורשתו, רוצה להרגיש קינגסטון מדי שנה בחודש פברואר, אבל מסורת חגיגות יום הולדתו אינה מעידה שהמוסיקה של מארלי נטועה בתרבות המקומית. זה יותר נצחונה של הפוזה של הרבה אנשים צעירים נטולי תרבות שורשית, המאמצים לעצמם מסורת של עם אחר. זה לא רק אנחנו: בוב מארלי ורגאיי נטועים חזק במוסיקה העולמית. מבחינה זו, כל חגיגה מהסוג הזה היא סוג של אקט קוסמופוליטי.
בוב מארלי היה Rebel, מורד נצחי, ואנחנו רוצים לחוש קצת rebel, למרות שזה אינו תחום ההצטיינות/ התמחות של זמרינו. נרקוד את הרגאיי של מארליונחזור לבתינו שמחים וטובי לב. נרגיש שאנחנו חלק מהעולם הגדול, נהיה קוסמופוליטיים, אבל Rebel – לא תודה.
יש ישראלים אחדים, שהרגאיי נשמע כבר חלק מהדי.אן.איי שלהם כמו עמרי גליקמן מ"התקווה 6", מה שאי אפשר להגיד על מרבית הזמרים הלוקחים חלק בערבי ההוקרה לבוב מארלי. התעוזה של עמרי גליקמן מגיעה עד ניסיון לשיר בהיגוי הג'מיי'קני המתגלגל, ביכולת ההזדהות המגיעה עד רוטס רגאיי בתערובת אנגלית ועברית. כמו הרבה להקות רגאיי שמוצאן אינו בג'מייקה, התקווה 6 מתיימרת להיות Roots רגאיי. זוהי מגמה שהתפתחה בעולם מאז שנות השבעים: הרגאיי יצא מגבולות הקהילה האפריקאית-ג'מייקנית-קריביאנית והגיע גם למיינסטרים של הפופ החל מג'ימי קליף עם להיטים כ – Many Rivers To Cross, Wonderfull World, Beautifull People דרך  פרוגרסיב רוק עםכריס בלקוול בבריטניה, פסטיבלי reggae sunsplash, להקות פופ כמו UB40. ההשפעות של אמני רגאיי כבוב מארלי הגיעו לאינספור זמרים והרכבים מז'אנרים שונים – רוק, פופ, דאנס, פולק. המהפכה הזו של הפצת הרגאיי כמעט כחלק אינטגראלי של תרבות הרוק היא ללא ספק אחת המהפכות התרבותיות הבולטות בעולם המערבי החל משנות השבעים.
אצלנו קושרים את הרגאיי לאיזשהו "גרוב ישראלי" שמחבר את שאנן סטריט לאלרן דקל, לעומרי גליקמןגיל יאלו (זבולון דאב סיסטם), לאקסום. מה להם ולבוב מארלי? מה שבטוח: מגמת הגרוב הזו תביא את הקהל  לערבים שחוגגים את יום הולדתו של בוב מארלי, ותאריכים הם תמיד סיבה למסיבה, גם אם היא מונעת משיקולים מסחריים.
משתתפים:אברהם טל, התקווה 6, מוש בן ארי, מוקי, מרסדס בנד,טונה, נצ'י נץ', קרולינה, גיא מזיג, איזי, אודליה, אקסום, גדי אלטמן (כח ראסטה), לואיזה, מלאבי טרופיקל ,מיקה שדה, ניר גבר,  ניתן בן ארי , רבע לאפריקה, aveva   ושירה חן

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 + 4 =