אייל גולן מיהר להחתים את הזוכה ב"אביב או אייל" ב"ליאם הפקות". יוצאים לדרך בבלדה על געגועי אהובה. ההתרחשות היא – כמה נדוש – על רקע יום אפרורי גשום וקר. הלב שורט, היא שוקעת, מחפשת "שבריר של פתרון", תמהה – "איפה הוא היום" וקוראת לו לשוב. על מצדה איש ימיני הוטל להנשים את הטקסט השדוף , כלומר – לתת לו חיים ונשמה. יש לה נתונים, אבל הביצוע נשמע לי בשלב מסוים היסטרי, כאילו – אם לא עכשיו – אימתי. השיר דווקא נפתח אקוסטי מינימליסטי, מבהיר את רזי קולה של הזמרת. בהמשך היא מובלת אל המלודרמה הבומבסטית, מגיעה לשיאי הרגשנות שנוגעים בהתבכיינות. מצדה איש-ימיני עדיין אינה בוגרת דיה לדעת מה טוב לה. יש שורת מקצוענים שיקחו אותה אל פסגות הריגוש. אני הייתי מתחיל איתה פחות צעקנית, פחות בניפוחים רגשניים, יותר מקורי, יותר עדין ועמוק, ולא מיד הזמרת שמקוננת על אהבה אבודה עם כל התחמושת הקולית שיש לה.
איך טיפות הגשם/ דופקות על החלון/ עולה השחר לא יכולה לישון
עוד ענן למעלה/ צבוע באפור/ רוחות נושבות בי/ עוטפות אותי בקור
ואולי בסוף אמצא מקום/ שבריר של פיתרון/ אני לא בורחת
אז איפה הוא היום/ איפה הוא היום
מתי תשוב כבר לביתי/ מתי תשקה את נשמתי
אני קוראת לו/ אני כאן בשבילו במקום הישן/ מחכה לו
איך עוד שיר נוגע/ ואת ליבי שורט/ אני שוקעת
לא יודעת איך לצאת/ צל של געגוע/ חובק ולא מרפה
עוד יום גווע/ הזמן לא מרפה/ ואולי בסוף אמצא מקום
שבריר של פיתרון/ אני לא בורחת/ אז איפה הוא היום
איפה הוא היום/ מתי תשוב כבר לביתי/ מתי תשקה את נשמתי
אני קוראת לו/ אני כאן בשבילו במקום הישן/ מחכה לו/ אני קוראת לו
