"אם לומר אמת" שר נועם בנאי – אני לא יודע כלום. לא טוב לי,  מבולבל, לא משוחרר, לחוץ – אז הגיע הזמן לשחרר, להשתחרר, להרפות. לתת לעצמי לזרום ללא כיוון.  זו התובנה.  הסינגר-סונגריייטר שחי במצוקה,  מתנחם באישה ומוותר על שליטה.  משוררי הפופ העכשוויים פוגשים את ספת הפסיכולוג. אין דיבור פוליטי,  אין עבר, אין עתיד, אין אמירה חברתית, אלא שירים שבינם לבין עצמם. התחום האישי בעייתי מאוד. מי-אני-מה-אני, למה אני בלחץ. נועם בנאי, בחר לומר אמת באוריינטציה של פולק סינגר, גיטרה אקוסטית, אקורדים פשוטים, מקצב מיד טמפו, קול גבוה מלא כנות תמה ששר  "להרפות אחיזה / ולטעות ברוח לאן שלא / תקח אותי". כלומר: במקום להיאבק – שהרוח תישא אותי למקום כלשהו. בנליה? אז זהו שלפי הטון והצלילים של נועם – אתה מאמין שזו תחושת אמת שמנצחת את הנדוש. אין כאן שקר. מלנכוליה מוסיקלית דקה שמשדרת אמת, מבלי שתבשר בשורות מוסיקליות גדולות.

אם לומר אמת / אני לא יודע כלום
בין מיני שבילים רבים / מבולבל מאוד
רץ בין הטיפות / רק לא להפגע
מחשב את צעדי / בזהירות רבה
להרפות אחיזה / ולטעות ברוח
לאן שלא / תקח אותי
אהובה שלי / כמה זמן עבר עלי
עד שפגשתי בך / ומאין באת
והיו לילות / שאילצו אותי לחשוב
היא לא תגיע לעולם / והינה את כאן
להרפות אחיזה / ולטעות ברוח
לאן שלא / תקח אותי