עיון ביקורת

דה וויס 4 הגמר, נצחונו השיר הטורקי של ספיר סבן על ניצן שייר (עם ספיר סבן, ניצן שייר, ג'וי נאג, אלי חולי, ליאור קקון)

The Voice - דה וויס, מה נשמע

זה אינו  רק נצחונו של השיר הטורקי על השיר של אדל. זהו ניצחון הסלסול הים תיכוני על הפופ המערבי המשובח. זהו גם ניצחונה של ספיר סבן על ניצן שייר. הנהלת התוכנית הודיעה שהקהל בבית העדיף אותה. כיוון שלא קיבלתי את התוצאות חתומות ע"י מבקר נייטרלי, אני מרשה לעצמי לפקפק. יתכן שהפקפוק הוא גם תוצאה של ההעדפה שלי. לא שיש לי משהו נגד ספיר סבן. היא לטעמי, אחת המסלסלות היותר טובות שצמחו מתחרויות הריאליטי, טובה יותר מעדן בן זקן (גרסה מצוינת ל"אל נבקש" של זוהר ארגוב) , אלא שהזמרת הגדולה באמת של דה וויס 4 היתה ניצן שייר. הגרסה שלה ל – Hometown Glory המוכר מאדל היא שיר של ניצחון. רמות ריגוש גבוהות. פרשנות שמפגישה את המנעד הקולי עם המנעד הרגשי עם העומק האינטלקטואלי. אני רוצה להאמין, שלא המגבלה הפיזית היא שהכשילה אותה בעיני מי שהעדיפו את ספיר סבן על פניה. האם הז'אנר המזרחי ניצח את המערבי? אין לי תשובה מדויקת. כך או כך, ובלי להפחית מההישג של ספיר סבן – ניצן שייר, ששרה בערב הגמר גם את Faked של Alan Walker, היא הזמרת הגדולה של התחרות בכל מרכיב אומנותי, גם באישיות הנפלאה שלה.
כמה מילים לסיכום על המנטורים: אביב גפן גם בפרק הגמר התגלה כנעול על תפיסות אנכרוניסטיות סתמיות שכוונו אולי בלי כוונה נגד שלומי שבת: "מנטור טוב", אמר גפן ביהירות מופגנת, "לא יכול להגיע למקום הראשון, כי הוא לא הולך על שירים מתחנפים. אם אתה רוצה מקום ראשון – לך על הכי נמוך לכל העם". אני מקווה שהיחסים בין גפן לשבת יישארו טובים גם אחרי הקביעה הזו. האובססיביות של גפן באשר למועמד שלו מובילה אותו למסקנות פשטניות שאינן מתאימות למוסיקאי מקצוען. הוא שבוי בתפיסות שטחיות של "איכות", ואינו  מראה סימנים של התקדמות מקצועית כמנתח של ביצועים. מירי מסיקה היא בעיני השופטת/ מנטורית של התחרות השנה – גם במיומנות המקצועית שלה, גם ביכולת לחבר בין רגש לרציונל. הניתוחים שלה הם דוגמא איך שופט צריך להתייחס לגופו של עניין, לא להיכנס לתיאוריות מנופחות של מה הם שירים "מתחנפים" ומהי ירידה "אל העם", כאילו שתוכנית ריאליטי אמורה לייצג את פסגות אמנות המוסיקה. אני לא יודע אם גפן סובל בתחרות הזו, או שהוא מפגין ביקורתיות שטחית כגחמה של יחסי ציבור. לפי התגובות שלו – הוא לא ממש במקום הנכון, מה שמעלה מחדש את השאלה – מה הוא עוד מחפש בדה וויס?
סוף סיפור: טוב שזה נגמר. ריאליטי מוסיקה הופך יותר ויותר לתוכנית ארוכה ומעייפת – גם בגלל ההפסקות לאינספור פרסומות. המנחים המיופייפים והמצועצעים שמורחים אותה בשכבת סוכר מתקתקה – אינם מוסיפים לאיכות שלה. הגיע זמן שינוי.

אלי חולי – Castle On The Hill
ליאור קקון – "היי שקטה"
ניצן שייר – Faded
ג'וי נאג – California Dreaming
ספיר סבן – אל נבקש
ניצן שייר – Hometown Glory
ספיר סבן

ניצן שייר – Faded

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + 2 =