עיון ביקורת

נצ'י נצ', כל הזמן הזה (מילים: רביד פלוטניק ודודו טסה לחן: דודו טסה עיבוד: דודו טסה, ניר מימון, עומר מור, רביד פלוטניק, מאי 2017)

Uncategorized

נצ'י נצ' (רביד פלוטניק) לוקח על עצמו את תפקיד החברה ששופכת את כל מה שיש לה להגיד עליו (האהוב לשעבר) ועל התקופה המחורבנת של אהבה כפוית טובה. את כל מה שיש לה להגיד – הוא אומר, כמו כדי להזדהות ולרדת על עצמו, בבחינת – כל מה שאתם שומעים עכשיו – צריך להיות מושמע. הדמעות, הריבים, הקריזות, התקפי החרדה – למרות האהבה הגדולה.
נצ'י נצ' שר מתוך הזדהות וצער. מארח את עצמו כדי להמחיש את הסיפור והדרמה. החיבור בין המנגינה, המילים המדוברות, הקצב, העיבוד והפקה (הצליל הבאסי, הקולות השמימיים)  יצר אווירה שמעצימה את הסיפור ומעניק לו עומק.  נצ'י נצ'  בתפקיד המתוסכלת והכואבת משדר צער אמיתי בטון  שיש בו זעקה. נצ' הבין שראפ בפני עצמו הוא לעיתים פורמט בעייתי בגלל שהוא מצמצם את האפשרויות המוסיקליות לספר סיפור, וכאן בעזרתם האדיבה של דודו טסה, ניר מימון ועומר מור (איציק פצצתי) הוא מצליח לגעת בטראומה – מנקודת מבט נשית. אחד משירי הראפ הישראלים הטובים ששמעתי אי פעם.


תגיד אתה זוכר את החבר'ה/ זוכר תדירה זוכר  את הצחוקים/ הודעת לי שאתה מאוהב בי אחרי יומיים/ וחצי בקושי/ בחדרי חדרים בכינו בחוץ צחקנו עד השמיים/ אמרת שיש בי ברכה ונישקת לי את הידיים/ אמרת אין חברים בעולם הזה / וואלק אדם לאדם זאב/ איך הכנסת אותי לעולם שלך/ איך אהבת אותי עד כאב/ הרבה יותר מכל השרלועות האלה / שהיית איתן לפניי/ זוכר יפו ד שמאלה / ים של דמעות בשתי עיניי
אנלא יודעת מה/ אנלא יודעת למה/ אבל כל הזמן הזה/ הייתי לבד/ כל הזמן הזה/ כל יום מחדש
זוכר ישיבות על הדשא בסירקין/ שק קמח בגשם לאוטוq מבסוטים מכל מה שיש לנו /  תמיד מכחישים את כל מה שלא טובq אני הייתי זינה הנסיכה הלוחמת / אתה היית אבי נעלבי/ הייתי שומעת את נינה סימון שרה יו דונט נו לאב וואט איז/ כשניסיתי להשתנות בשבילך ולהיות אשת חלומותייך/ שכשרצית קלאסה הייתי ביונסה, רצית שכונה הייתי פרחה/ כשחלמנו לטוס בעולם, אם רק היינו שורדים משברים/ כשסיפרת איך אמא שלך עברה מבית חולים לבית חולים לבית חולים
תגיד אתה זוכר את הטוב/ זוכר חיבוקים זוכר נשיקות/ כי כן היו רגעים, דקות נדירות של דפיקות לב ותשוקות/ תגיד עכשיו דוגרי, זוכר את הקריזות זוכר תריבים/ זוכר שהלכנו ברחוב כועסים מסתכלים בקנאה על זוגות אוהבים/ זוכר תמילים הטובות, איך קיווית לשמוע תודה/ זוכר שבכיתי בשקט בסתר פינה של החדר ואיש לא ידע/ הם מדברים איתך עליי, כל המשפחה וכל החברים שלך/ אני יודעת שאהבת אותי, אהבת כמו שלא אהבת בחיים שלך/ אבל החיים חזקים מאיתנו ונתת לגשר ליפול/ דיברת כמו ילד כועס ודפוק כשהיית קנאי וחסר ביטחון בגדול
אין ואמא ואבא, אין חשק לכלום/ רק גאנג'ה וטבק/ אני מתארגנת כל ערב על שאכטה כאילו החיים שלי סבבה/ חיפשתי תדרך לחתוך ממך מבלי לצאת הפוגעת/ זוכר התקפי חרדה ולילות לבנים שחשבתי שאני משתגעת/ אהבתי אותך בכל רגע נתון, גם שעשית לי דווקא/ ריפאתי תלב השבור שלך ואתה בתמורה נעלמת

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 5 = 3