עיון ביקורת

נתן כהן , שירים עד כהן (תמונע ת"א, יוני 2018)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

שנים שאני מחפש הופעה של נתן כהן. סיבות? –  געגועים למוסיקה ישראלית טובה ובעיקר צורך אמיתי – להתענג על שיריו האהובים. כתבתי על כהן במהלך השבעים, תקופת להקת "הנשמות הטהורות", גם כשיצא לדרך עצמאית. הקריירה שלו התנהלה בדרך כלל על אש קטנה מאוד, נטולת מרפקים. בשנים האחרונות כמעט לא התרוממה. 2018 נראית כשנה הטובה ביותר מבחינתו לקאמבק. קיימת פה ושם התרפקות על קלאסיקה עברית. כהן שייך למדור הזה, הישן שאינו מתיישן.  זו אינה רק הכמיהה לשירים של פעם. כהן ממשיך לכתוב שירים מצויינים בסגנון הפולק-פופ הייחודי שלו. אין לי רשימות שידור, אבל נדמה שהרדיו זנח אותו, וזה חבל.
לערב בתמונע הגיעו שירים ששוכנים לבטח בפנתיאון הפזמון הישראלי כמו "קפה אצל ברטה",  "רחוב הנשמות", "אחכה לך"', "אחרי שהסירות", "על מי את חולמת עכשיו נעמי" וגם  שירים יותר חדשים – כמו "ככל שאהבנו" (מילים של יואב פורת) או "מאחורי הכפתורים" (מילים של דני רובס), שמעידים  על המשכיות. זו המוסיקה שמכילה היופי שבכאב, שנתן כהן מיטיב לחוש ולתרגם ללחנים אולטימטיביים, שהוא מבצע באיפוק מפוכח.
ב"שירים עד כהן" – מקבלים  את מיטב החלקים שיוצרים את השלם  – החל  מטקסטים שנבחרו על ידו בקפידה (יואב פורת, אהוד מנור, טלי כהן, דודו ברק), דרך המנגינות וההרמוניות היחודיות. זה גם הצבע המיוחד בשירתו של כהן.  אתה שומע לא רק את השיר, אלא את גם הרוח הנושבת בין שורותיו. מעין סאבטקסט אווירה המובנה בשירתו הצנועה. ההרכב הנוכחי עושה יותר מאשר צדק עם השירים. גיא ויינגרטן  בנגינה עשירה בקלידים, איילה פוספלד מעניקה צבע קולי מחודש רענן ונכון לשירים. מבחינתו של כהן – נמצא התחליף לנאוה ברוכין – הקול שמיתג את "הנשמות הטהורות".  מאחוריו – שניים שמשלימים  את התמונה: גלעד דוברצקי בכלי הקשה ויוראי אורון בקונטרבס. בשורה תחתונה:  מה טוב ומה נעים לחבק את חזרתו. 
אגב, אחרי הערב עלה לי רעיון: למה שהקאמרי לא יעלה מחזמר המתבסס על שיריו של נתן כהן. להבדיל מאייל גולן, שאינו יוצר, מדובר באחד היוצרים היותר מקוריים ופוריים במוסיקה הישראלית. מגיע לו, גם אם אינו עובד על על חנופות פופוליסטיות, שירצו את הממסד התרבותי.

שירים: מטרונומיקה, חלפה שנה, נאום היונה, שניים, מצב זמני, איך יכולת שלא, ככל שאהבנו, רחוב הנשמות הטהורות, על מי את חולמת עכשיו נעמי, שיקאגו, מוכרחים להיות שמח, היורדת, שני קולות, אחרי שהסירות, שחור לבן שחור, אחכה לך, קפה אצל ברטה, מאחורי הכפתורים, אמא תכסי אותי

שירה וגיטרה: נתן כהן, פסנתר ושירה: גיא וינגרטן, שירה: איילה פוספלד, בס: יוראי אורון, כלי הקשה: גלעד דוברצקי

צילום: מרגלית חרסונסקי

נאום היונה

שחור לבן שחור

אחכה לך

קפה אצל ברטה

מאחורי הכפתורים

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


5 − 5 =