עברו הרבה גשרים מעל המים מאז שכוורת ביצעה את "נתתי לה חיי" באירוויזיון של 1974. ארבעים וארבע שנה אחרי – שרית חדד שרה גרסה משלה לשיר לכבוד ועידת 70 למדינה של Ynet ומעוררת את חמת חבר הלהקה, אפרים שמיר, שמכנה את הקאבר – "גועל, דאע"ש עם שיר". מירי רגב, שרת התרבות, לא מפספסת הזדמנות להגן על מפעל חגיגות השבעים שלה, ומשיבה אש פופוליסטית: "אפרים שמיר, נמאס לנו מסיפורי הפוגי שאתה מצייץ". שמיר אינו נשאר חייב: "את אישה חסרת תרבות, צעקנית, שקרנית וגאה בפרחיות שלך".
לא אכנס לפרטי התקוטטות הזו, שמפרנסת נפלא את התקשורת. אשאר במסגרת הקונטקסט התרבותי: במלאת שבעים למדינה וארבעים וחמש שנה לכוורת, אנחנו נמצאים באחת התקופות ההזויות של התרבות המקומית. במקום ליצור מוסיקה מקורית חדשה, לוקחים שירים שייצגו את ישראל באירוויזיון, ומייצרים גרסאות חדשות כדי לחבור לחגיגותיה של מירי רגב.
כבר כתבתי, שאני לא אוהב את ה"הללויה" המחודש. הדבקה, שאינה תואמת לחלוטין את משמעות השיר. ערבוב מין בשאינו מינו. המסר העולמי הופך מסר לאומי שטחי. שיר טלאים שאינו מכבד את המעמד של חגיגות השבעים, אקט פופוליסטי ביוזמה ובעידוד של מי שממונה על תיק התרבות של ישראל.
הקאבר של שרית חדד ל"נתתי לה חיי" – סתמי ואינו תורם כול ערך מוסף לשיר המקורי של "כוורת". אומרים: "גרסת כיסוי"  – Cover Version – כי  מדובר ב"כיסוי" המאפיינים המקוריים של השיר לטובת ביצוע חדש  שמעניק לשיר המקורי פרשנות מיוחדת – בביצוע, בעיבוד בהפקה. כל המטרה בגרסת חדד הייתה להפוך את השיר לשיר יותר קצבי, חגיגי ושמח בעיבוד פופ ים תיכוני. מבחינה זו הוא קיבל מן הסתם חיים חדשים, אבל חסרה אינטרפרטציה חדשה ומיוחדת. שרית מפספסת את ההומור המיוחד של כוורת, זה שהעניק לה את הייחוד הסגנוני גם בשיר שנועד לתחרות האירוויזיון. שרית חדד חוגגת ואינה מתעמתת עם מהות הקאבר שהיא עושה. העיקר שיהיה שמח. "נתתי לה חיי" בפיתה ועם הרבה חריף. מבחינת שרת התרבות – זה המשך ההגנה על "המוסיקה המזרחית" במסגרת חגיגות השבעים.  השאלה האם השיר ראוי לעיבוד שטוח מהסוג הזה – לא מעניינת אותה. איך אומר השיר: "אם עקשן הבן אדם, אין סיכוי…"
נ.ב. לידיעת מירי רגב: למה להפוך את "כוורת" לפופ ים תיכוני? אם היא רוצה לעודד מוסיקה מזרחית אותנטית לקראת חגיגות השבעים – יש כאן אוצרות של ממש מ"קפה ג'לאל" של גיל רון שמע ועד "עאפאכ" של גוסטו ועוד רבים אחרים מעולים. אין צורך להיאחז דווקא בשיר שאינו מזוהה עם הז'אנר הזה.

מילים: אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון לחן: דני סנדרסון

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה / כשהעולם היה קיים רק בתיאוריה / ולא הבדילו בין מחר, שלשום ואמש, / היו רבים איפה כדאי לשים ת'שמש / אך דבר אחד הוסכם/ אם עקשן הבן אדם/ אין סיכוי, אין פיצוי/ זה מה שקרה. 
נתתי לה חיי / ירדתי על ברכי / יאמינו לי כולם / למדתי מה זה סתם ונעלבתי. 
מאז עברו הרבה גשרים מעל המים / וכבר הספיקו להמציא ת'צהריים. / עוד לא ידעו הם על הגלובוס מה צורה לו/ אם מרובע הוא, אם עגול, או איך שבא לו/ אך דבר אחד ידע/ ואת זה מיד קבעו/ אם סירבה – אין תקווה/ זה מה שקרה.