לא בדיוק שיר. מלל שגרתי נטול השראה על החיים. סדריק בן שבת שופך/עורם כל מה שיש לו בראש לקטע אוטוביוגרפי, מספר לנו שהוא אוהב מישהי "עם כל החסרונות" (So What?), שהוא עזב "הרכב" ועכשיו הוא "לבד", עומד לעוד "מבחן", רוצה ליצור וכו'. נשמע דיסקוס משעמם על החיים. ואז מגיע רעיון משומש שמחרב עוד יותר את מה שמתיימר להיות שיר – "החיים הם בית ספר" כולל הסבר שלא נפסיק ללמוד לעולם כי העולם לא מושלם. החיים הם מדרגות, והוא דג בין כרישים. ים של קלישאות.
המוסיקה מנסה להיות עלה תאנה. רגאטון/ היפ הופ מלודי קליל. קולות יפים. קצב, מנגינה והפקה שמעלים את השיר על מסלול מיינסטרים מנותב פלייליסטיים קיציים של הרדיו הידידותי. ראש מוסיקלי קליל שיעשה טוב למי שלא ממש "חופרים" על איכות, כמו כותב שורות אלו. לסדריק: אם החיים הם בית ספר, יש לך עוד מה ללמוד.
עוד שנייה אנחנו כאן, ספטמבר מתקרב, ואת כמו סופה, שמעיפה לי את הלב, ברדיו מדברים על השגרה, אני אוהב אותה, עם כל החסרונות.
החיים הם כמו בית ספר, הכל יהיה בסדר, לא נפסיק ללמוד לעולם, שכלום לא מושלם.
לכל אחד יש תיק שהוא סוחב, זה לא פשוט לקום ביום ולעזוב הרכב, 12 שנים של הצלחה,
עם אלף כישלונות שכל הזמן הולכים איתך, בחרתי את המסלול, עכשיו אני לבד, לא מרים יותר ידיים, לא יושב בצד, והרעב שלי מזמן הפך את השולחן, כי אין בי את הפחד לעמוד לעוד מבחן. רוצה לכתוב, על מה שעושה לי טוב, תקבלו את מי שאני..
החיים הם כמו בית ספר, הכל יהיה בסדר, לא נפסיק ללמוד לעולם, שכלום לא מושלם.
בלילות אני חורש כמו מטורף, שופך את המילים שלי על הדף, ובכל יום שעובר אני מסיר את הדאגות,רוצה רק לעלות כי החיים זה מדרגות, ואני כולה דג קטן שמתרוצץ בין הכרישים, המיקרופון נרטב בזמן שכולם יבשים, אקום בחזרה גם אם נפלתי לקרשים, כי יש לי חלומות להגשים יה בייבי.
רוצה לכתוב, על מה שעושה לי טוב, תקבלו את מי שאני.. החיים הם כמו בית ספר, הכל יהיה בסדר, לא נפסיק ללמוד לעולם, שכלום לא מושלם.
