עיון ביקורת

עדן בן זקן, היכל מנורה מבטחים יאללה בלגן (בעקבות "לזאת שניצחה", נובמבר 2017)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

"יאללה בלגן", צעקה עדן בן זקן.  המופע היה מה-זה-בלגן. רקדנים פיזזו בלי קשר לשירים על במת T. די.גיי עלה לתקלט על שיריה. תאורת רצח, תמרוני עשן. תזמורת עשרה נגנים נתנה בראש, שלושה זמרי ליווי שנשמעו חלש, שלל אפקטים וקונפטי בסיום. מישהו החליט שמה שחסר לעדן בן זקן זה פירוטכניקה ורקדני אינסטנט מסביב. יכול להיות שהוא צודק. עדן בן זקן זקוקה לאריזה ספקטקולרית, כי הנוכחות הבימתית שלה דלה, אינה מקרינה אישיות, קטעי הקישור שלה אנמיים עד מביכים, החיוך שלה מקובע גם בשירים הפחות "שמחים".
אני עדיין מנסה לפענח את חידת הצלחת הענק של עדן בן זקן. סיפור סינדרלה, שממשיך  לשחק על אוברול מנומר שקנתה ב-30 שקל, שהציגה באקס פקטור, ללא ספק – אחת מיוזמות השיווק המצליחות ביותר בשוק המוזיקה המקומית המכונה "ים תיכונית". את המנעד הקולי היא כבר אינה צריכה להוכיח, יש לה את זה, הגם שגם כאן הייתה תחושה, שהיא לעיתים יותר צועקת מאשר שרה.
שנה עברה מאז השקת "תאמין לי", והנה עדן בן זקן כבר ממלאת את ההיכל ביד אליהו, הפעם לרגל "לזאת שניצחה", אלבום  שני, שעשה תקליט פלטינה. אין ספק: בן זקן היא זמרת מנצחת בישראל 2017. אתה יכול לכתוב עוד אלף ביקורות על איכויות שיריה, על אישיותה האומנותית הכחושה. לאוהביה – זה לא יזיז את קצה הציפורן. אחלה זמרת, יגידו, עושה שמח. בלגן. הם צודקים: עדן בן זקן הגיעה להיכל לעשות שמח ולנצח בהפקה נדיבה ומושקעת, שמעמיסה עליה כל אלמנט של שואו, גם אם הוא  תפור בתפרים גסים.
אני חוזר לביקורת קודמת על ההופעה שלה. כתבתי אז: עדן שרה תמלילים שטוחים, שתפרו לה על אהבה ושברונה, מוציאה לפועל לפי דרישה ומתכון ידוע מראש – שמח או עצוב. זה לא רק שהשירים אינם מבטאים אותה, את פנימיותה, אלא ששירתה נשמעת בדרך כלל רגשנות צעקנית ללא ניואנסים, משאירה את העבודה העיקרית למעבד ולמפיק המוסיקלי ולכול מה שמקיף אותה על הבמה, לייצר את החאפלה השמחה או את המלודרמה העצובה.  המלכה החדשה של הז'אנר היא זמרת יותר מוכתבת מאשר מכתיבה קו אומנותי, והיא ממשיכה מאזורי הנוחות המוכתבים לה. לא מורגש, שיש לה אמירה או שליטה כלשהן באשר לשירים הנמסרים לה. היא משמשת כלי בידי מי שמעבירים לה אותם, אלה אשר מתווים  מוסיקה שנתפרת במפעל  העובד בשיטת הקונפקציה – כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בה.
האם אני משנה משהו? במעט מאוד שירים עדן בן זקן  נשמעה בוגרת יותר. רשמתי לה ציונים טובים  ב"לזאת שניצחה" ב"רציתי", ב"אף אחד" בליווי הגיטריסט נועם בורג, אבל רוב השירים נשמעו כמו מאותה מחרוזת של מסיבת להיטים חלולה גועשת בטונים הגבוהים, בשלל תזמורים בומבסטיים שנועדו להרים אותה גבוה גבוה. אני נשארתי על הרצפה, נטול ריגושים, משתומם ממופע ה"יאללה-בלגן" שמצליח לה בגדול.

נ.ב חייבים להעיר לה על העברית, במיוחד כשהוא מופיעה בפני קהל של צעירים. מבחינתה שירים הם נקבה – "שלוש שירים",  כנ"ל "שתי אנשים"!

שירים: בוא ניסע לים, געגועים, אל תתקשר אלי,  מחרוזת 1+אלבינה+תזיזו+ג'טלמן, מנגינה, לזאת שניצחה
רציתי+על הזמן הזה(פזמון), קח לי את הלב, משטרה, אל תשאלי (בניה+עדן), עד המדבר(בניה), מחרוזת 2-שיכורים מאהבה+בחור מזהב+מלכת השושנים, כולם באילת, מאורסת+migena (d.j vivo), אין לי אותך, שורף לי בעיניים, אף אחד, כל העיר שלנו

נגנים: גיטרה חשמלית: נועם (חרגול) בורג, קלידים: אלי קשת, עוד ובגלמה: אבי בן שטרית, דרבוקה: אבי עזרא, פסנתרים: עמית הראל, קלרינט: דוד דוידוב, נשיפה: שי דגן, עדי מאירי, גיל מאירי, שי מאירי, קולות ליווי: רותם אדרי טוחנר, ליאם עזרן, גלעד סמק

צילום: מרגלית חרסונסקי

משטרה 

מאורסת

אין לי אותך

אף אחד

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 + = 15