חכמים דולב רם ופן חזות. מקצוענים באים לעבודה. הם למדו להתאים לעדן בן זקן שירים ככפפה. היא כזאת חמודה ועממית, יענו אותנטית. השכנה שממול. תיקחו חצי עם ישראל. מה הוא צריך יותר מאשר הטקסט הפופוליסטי הזה שמכיל את כל מה שנדוש בשיח המקומי. כולם חולמים על "בית וילדים", כולם רוצים לאהוב לכל החיים, להתחבק, להתנשק, לפנק. כולם מדברים ב"מאמי". "מאמי כמה אתה יקר לי".
המשרבטים מנסים להמציא לבן זקן טקסטים "עממיים" כאלה. "מאמי" מתחרז עם "לויאלי" ועם "בנאלי". לב שבור? יש גם לב שבור. ממה נשבר? לא חשוב. דימוי כדי לנסות להיות פואטיים? "כמו מדבר הלב שלי היה צמא למים". וואהו. היש יותר שחוק וחבוט מזה?. מה בסוף? בלגן. מישמש. לא לצחוק, לא לבכות. סתם טקסט.
אבל בואו נתקדם. עזוב אותך ממילים. קח את המוסיקה. מקצוענים באים לעבודה. המילים, הקצב  והמנגינה – חתונה פופ, מזרחי, תרצו גם סוג של היפ הופ בעיבוד והפקה שלוקחים עם בשבי. עדן בן זקן עפה בשיר הזה – על עצמה, אל הקהל. עזוב אותך מביקורת. בתוך עמך אתה יושב. זה מה שעובד. כבר סופרים את מיליוני הצפיות, ששרית חדד תיבהל.

מאמי כמה אתה יקר לי / החום שלך בוער בי /אני לא צריכה ארמון /וזכיתי בך אני זכיתי 
אנחנו זה לנצח לא עוד כמה ממיליון 
יש לו כוח שממיס אותי זה כישרון / ולא הוא לא צריך שום תואר מהטכניון / וזה יהיה אסון גדול אם הוא ילך לי 
רציתי שנחלום על בית ועל ילדים / רציתי שנאהב ביחד לכל החיים / רציתי שבלילה תחבק אותי יותר 
רציתי שעל כל מכשול ביחד נתגבר / הוא יודע לנשק אותי / יודע לחבק אותי / יודע לפנק אותי 
אני אוהבת 
מאמי כמה אתה לויאלי / זה לא יהיה בנאלי שתקרא לי מיאמור / ובינינו מה שקורה בינינו 
זה משהו די נדיר שלא בטוח יחזור 
אז אל תשכח בימים ששוב אבוא אלייך / שהחיים הם לא אותו דבר כאן בלעדיך / איך הלב נשבר לי אני עוד זוכרת / כמו מדבר הלב שלי היה צמא למים / ואיך אתה אהוב שלי נפלת משמים 
ועלי שמרת כל הדרך