עיון ביקורת

פסטיבל ג'אז תל אביב, עדנה גורן, קרולינה, אל דימיולה

מוסיקה ג'אז, מוסיקה ג'אז לייב

בפסטיבל שבו מתרחשים שלושה אירועים באותה שעה, אתה בבעיה, במיוחד אם חשקה נפשך להיות בכל אחד מהם. אפשרויות לפתרון הקונפליקט – טעימות. מודה ומתוודה: זוהי פריבילגיה השמורה למי שסוקר מוסיקה.
פסטיבל ג'אז תל אביב חורף 2016. המסורת מנצחת. הוא (הפסטיבל) הופך שוב לעובדה אחרי שנים של חוסר ודאות.
טעימה א': אני לא בטוח שעדנה גורן קונה את הצגתה כ"דיווה" ע"י מנחה המופע, דובי לנץ. על הבמה, במופע לזכרו של שדר הג'אז דני קרפל, מי שערך את "קול הג'אז הזה" משך שנים בגל"צ, שמענו את עדנה גורן המוכרת והטובה, שהיא הכל פרט לדיווה. עדנה שרה תמהיל של שירים ישראלים וסטנדרטים, סשה ארגוב וגרשווין, ורק כשהיא הגיעה ל – Can't Take This Away הרגשנו את הסווינג הנפלא שזורם מתוכה בעזרתם של פטר ורטהיימר – סקסופון, נחום פרפרקוביץ' – פסנתר, אסף חכימי – קונטרבס, איתן איצקוביץ' – תופים.
טעימה ב': לקרולינה אולי אין את הסווינג שיש לעדנה גורן, אבל יש לה מה שנקרא "תחושת ג'אז" יוצאת מהכלל, עוצמות שהתכתבו נפלא עם תזמורת הג'אז של תל אביב. גם קרולינה הלכה על תמהיל של שירים משלה וסטנדרטים. היא שרה "צל עץ תמר", "צר לי צ'ארלי" ומצד שני Every Time You Say Goodbye, ופתאום התברר כי הקול העוצמתי הזה יכול להוביל בלי בעיות ביג בנד כמו התזמורת המצוינת בניצוחו של עמיקם קימלמן.
מה שיש לקרולינה זה לא ענין של סגנון מוזיקלי, אלא של מוזיקליות נדירה, ש"מכסה" סגנונות רבים, נוכחות בימתית מלאת חיוניות, חוברת נפלא לחצוצרות, טרומבונים וסקסופונים. אקח אחריות: קרולינה היא זמרת ג'אז! אתם יודעים מה: אלך גם על דיווה.
טעימה ג': אל דימיולה במרכז הבמה בתוכנית Elisium And More. מצדדיו  פאו אלפונסי – גיטרה שניה, פאוסטו בקלוסי אקורדיון. להגיד על אל דימיולה שהוא וירטואוז – זה כמעט באנאלי, אבל הנה מגיע המופע הזה ומתברר שאי אפשר שלא לשחרר עוד פעם קריאת התפעלות. את הטכניקה המסחררת שלו מכירים עוד מהתקליט הבלתי נשכח – "ליל שישי בסאן פרנציסקו". דימיולה מראה מדוע הוא נמצא בליגה אחת עם ג'ון מקלפלין, פאקו דה לוסיה וצ'יק קוריאה. לא יאמן: זוהי הופעתו ה-11 בישראל, והפעם הוא מהדק את החיבור בין פלמנקו לטנגו. טנגו זה אקורדיון, ודימיולה, שמנגן בישיבה לאורך המופע, שם דגש מובלט על צליל האקורדיון, כמו כדי להדגיש, כי האינטרקציה בין מיתריו לצליל האקורדיון היא העניין המרכזי שלו. הוא ניגן Chiquilín de Bachín של אסטור פיאצולה ואת Because  של הביטלס בעיבוד יפהפה. דמיולה מנגן בקלילות, מפיק צלילים אקזוטיים בכל גוון, שלמות בפריטה, דוהר במהירות על אוטוסטראדה של מקצבים ומלודיות בסגנונות שבין אפרו-קובני, טנגו לטיני ופלמנקו ספרדי. מופע ג'אז-מוסיקת עולם של אף רגע משעמם ותחושה של עוד.

עדנה גורן – Can't Take This Away

קרולינה – Every Time You Say Goodbye

אל דימיולה – Because

אל דימיולה מנגן פיאצולה

Tel Aviv Jazz Festival
גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 8