עיון ביקורת

אהרן רזאל , עד אמצא מקום (הפקה עצמאית, ספטמבר 2017)

מוסיקה ישראלית

"אִם אָבוֹא באֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינַי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה ‘עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה",  שר אהרן רזאל. האם עדיין  לא נמצא מקום לשם? אני לא בטוח שאהרן רזאל  רוצה בשיר הפופ השמח הזה לגרום לי החילוני, להתפלפל על מהות הפסוק. מדובר במקום ששם יבנה המקדש. כיוון שהנושא אינו מעסיק אותי, אסתפק בכך שהמוסיקה הקצבית לוקחת למקומות שאינם מזכירים מקומות קדושים – בקצב דאנס עדכני ובצליל קלטי. קשר למילים?. אם הזמר מאמין, וזה נשמע שהוא אכן שר מתוך אמונה – אשרי המאמין.
יותר נגע בי "אם יש את נפשך" – מחווה של רזאל למשורר חיים נחמן ביאליק, שיר (נכתב ב- 1987 חמש שנים אחרי שביאליק עזב את ישיבת וולוז'ין) המדבר על תעצומות הנפש הבאות מבית המדרש ונוגע בסוד כוחו של עם ישראל לשרוד. רזאל מצליח בטון נוגה מאופק, במנגינה צנועה ובעיבוד פונקציונאלי לגעת בעומק חווית השהייה בבית המדרש. ראוי לזכור שביאליק התפכח והטיל ספק, ואותו מעין שעליו מדובר בשיר חדל לנבוע ולמלא אותו, כפי שכתב ב"לפני ארון הספרים": "כַּחֲרוּזֵי פְּנִינִים שְׁחֹרוֹת, נִתַּק חוּטָם, טוּרֵיכֶם לִי; נִתְאַלְמְנוּ דַפֵּיכֶם וְכָל-אוֹת וָאוֹת לְנַפְשָׁהּ הִיא יְתוֹמָה"
האם גאולת עם ישראל תבוא מתוך לימוד תורה בצוותא? רזאל הולך בעקבות דברי אליהו זוטא ב"עשרה בני אדם" ושר בטון נוגה בהרמוניה רוגעת ומלטפת על "עשרה בני אדם שיושבים זה עם זה"  –  "וכָל אֶחָד מֵהֵם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה עִם חֲבֵרוֹ וְקוֹלָם נִשְׁמָע". כפי שרזאל שר את זה – אין ספק, שמוסיקה מקרבת אותי יותר לעולם שמייצג רזאל מאשר כל גורם אחר.
פחות השתכנעתי מ – "אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בְּהֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁלֹּא חָטְאוּ" (מתוך ספר הזהר). מדוע בחר רזאל במוסיקת רוק קצבית שרצה לפני השיר? רק כדי לאזן בין מצבי רוח באלבום? זה נשמע אקראי.  יותר התלהבתי מ"לקדש שם שמים" בדואט עם יונתן רזאל במקצב רוק פאנקי מהיר. "כי תֵּלֵךְ בָּאֵשׁ אִתְּךָ אֲנִי אֵלֵךְ אִתְּךָ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם", שרים הרזאלים בהתלהבות, ואינך יכול להתווכח עם עוצמה כזו.
עוד דואט: "אֲנָא עַבְדָּא" עם מרדכי בן דוד – תפילה מרוממת נפש, גם אינך נוהג לשיר בארמית בנוסח אשכנז, המנגינה של רזאל והעיבוד של יובל סטופל מקרבים לשיר.
את "הולך תמים" אהרן רזאל שר במנגינה ובטון שמשדרים הזדהות עם מושא המזמור – האיש שיגור בהר הקודש, בבית המקדש, נוהג בצדק עם חבריו ודובר אמת – בלבבו, כלומר – ישר עם עצמו. הוא גם ניחן בתכונות חברתיות נעלות: לא הולך רכיל על חבריו, אינו גורם רעה לרעהו ובושה לקרובו. זה מן הסתם השיר הנוגה-נוגע-מגיע ביותר באלבום. המנגינה העגולה, השירה הטהורה, הצנועה המאופקת – מקורם בהשראה גדולה. על אהרן רזאל שרתה רוח היצירה. המוסיקה היא פופ ישראלי אותנטי, המגיע ממקורות הנשמה ומאמת פנימית, נעה בנתיב אמצע שאין בו חנופה, כמו מנסה לגלם את מהותו של ההולך תמים.
הנסיון להלחין דברי פרוזה – "זה העסק שלנו לעסוק בדברי תורה" מתוך ההקדמה של הספר "חמדת דניאל" (הרב דניאל זליג זק"ש) נשמע מאולץ, ופחות מקרב אותי כחילוני למוסיקה של רזאל. זה נשמע יותר הטפה מאשר שירה.
אז נכון, יש בעיה בלקרב את החילוני לעולם הדתי גם כשמדובר במוסיקה, ועדיין באמנות עסקינן. ברגע שאתה חש שרזאל יצר יצירה מתוך אמונתו הכנה ולא שעטנז מהסוג של "זה העסק שלנו" – אתה מתקרב, דרכו פוגשת את דרכך, ולעיתים אף מצטלבת כמו בשיר "אחינו" מתוך התפילה, כי אחרי הכל  מעבר לאיש המאמין – יש כאן אמן בנפש, ועל כך אין ויכוח.

שירים: אם אמצא מקום לה', אם יש את נפשך, עשרה בני אדם – עם ישי ריבו, הכל פיהם, אנא עבדא עם מרדכי בן דוד, לקדש שם שמיים עם יונתן רזאל, הולך תמים, זה העסק שלנו (לעסוק בדברי תורה), מכתב אחרון שהשאירה אם לבנה הקטן, אחינו – עם אברימי קירשנבוים, כל הרוחות שבעולם

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


5 − = 0