עיון ביקורת

קאמל , סולד אאוט כפול 3 (לקראת ההופעות באמפי שוני)

טרום מופע, מוסיקה רוק אלטרנטיבי

שלוש פעמים סולד אאוט בשוני? להקת קאמל Camel עד כדי כך פופולרית אצלנו? באמת – הפתעה. אחרי הכל מדובר בהרכב מעולה, אבל שמעולם לא הגיע לפופולריות של הלהקות בריטיות מז'אנר הפרוג-רוק כמו "הפרויקט של אלן פארסונס". מצד שני "קאמל" טיפחו פולחן (Cult) מעריצים במהלך הקריירה של הלהקה,  הגם שחוותה שינויים רבים, לאורך השנים שליוו את המתמיד היחיד,  אנדרו לאטימר Andrew Latimer, מנהיג הלהקה. קאמל הוקמה בשנת 1972 בסורי, בריטניה. במקור היא הורכבה מאנדרו לאטימר Latimer (גיטרה, חליל, שירה), אנדי וורד (תופים), דאג פרגוסון (בס), ואת המקלדת פיטר ברדנס (קלידים). בסוף 1973, חתמה הלהקה עם MCA והוציאה אלבום בכורה שנקרא ע"ש הלהקה – Camel. בהמשך החליפה הלהקה חברת תקליטים ועברה ל – Decca כדי להוציא את את Mirage.
קאמל היא אחת הלהקות הנחשבות וחשובות  בסצינת הפרוג-רוק בבריטניה. מאחוריה אלבומי קונספט המתבססים על קטעים אינסטרומנטליים. הניגוד ללהקות רוק מתקדם רבות, ויתרו אנשי קאמל על ראוותנות תיאטרלית ופולחן אישיות. זוהי להקה שבאה לעבודה. בסיס הלהקה – בשילוב של פיטר בארדנס (קלידים) ואנדי לאטימר (גיטרה)
ב -1975, קאמל יוצאת את אלבום פורץ הדרך שלה The Snow Goose, אשר הגיע לטופ 30 בבריטניה. האנגלים אהבו פחות את Moonmadness של 1976, שהצליח יותר באמריקה, שהגיע למקום ה – 118 – ה הגבוה ביותר בתולדות הלהקה.
דאג פרגוסון Ferguson עוזב הלהקה ומוחלף בריצ'רד סינקלר (לשעבר קאראוון יחד עם זאת, הלהקה מוסיפה את הסקסופוניסט מל קולינס. אנד לאטימר ופיטר בארדנס נכנסים לחילוקי דיכות בעת הקלטת "ריקודי הגשם" Rain Dances של 1977, והמתחים האלה מגיעים לשיאם במהלך הפקת Breathless של 1978. לאחר השלמת האלבום, בארדנס עוזב את הלהקה. לפני הקלטת האלבום הבא שלהם, החליף קאמל מביאה שני נגני קלידים: קיט ווטקינס (מלהקת Happy The Man) וג'ים סקלהאס (מקארוואן) – סינקלר מוחלף בקולין בס.

כשקאמל מוציאה את I Can See Your House From Her ב-1979 שלהם, עולם הרוק עבר שינוי עם הופעת הפאנק רוק. עיתונות המוסיקה התמקדת בז'אנר הזה, ומכסה פחות את הרוק הפרוגרסיבי. התוצאה: ירידה במכירות התקליטים. התקליט החדש קיבל פחות תשומת לב מכל האלבומים שהלהקה הוציאה מאז הופעת הבכורה שלה. לאטימר חזר לכתוב אלבומי קונספט עם Nude של 1981 אלא שגם האלבום The Single Factor משנת 1982 אבל הוא לא הצליח במצעדי המכירות. כנ"ל Stationary Traveller משנת 1984, שהיה אלבום קונספט נוסף.
לאחר יציאת Pressure Points, אלבום הלייב של 1984, קאמל נכנסה תקופה ארוכה של תרדמה שנמשכה עד תחילת שנות ה -90. חברת "דקה" ביטלה את החוזה של ההקה. לאטימר לא הצליח למצוא חברת תקליטים חדשה משום שהיה שקוע במאבק משפטי קשה עם מנהלה לשעבר של קאמל ג'ף ג'וקס.
קאמל זכתה לבסוף בתביעה בסוף שנות ה -80. במשך כל התקופה הזאת, קאמל לא הוציא שום מוסיקה חדשה. ב -1988 מכר לאטימר את ביתו באנגליה ועבר לקליפורניה, שם ייסד את המותג העצמאי "קאמל הפקות". במהלך התשעים קאמל נותרה כאנדרו לאטימר וקומץ מוזיקאים. Dust and Dreams ב-1991 היתה ההפקה העצמאית הראשונה מאז הפסקת הפעילות. בשנת 1993, PolyGram הוציאה רטרוספקטיבה כפולה של קאמל ב – Echoes, ובתחילת 1996, יצא Harbor of Tears. קאמל מעולם לא התפרקה רשמית, ולאטימר נותר החבר היחיד שלא נטש או הוחלף, ועשה שימוש בנגינים שונים.
פרשנות: אני זוכר שהתאהבתי ב – The Snow Goose בשנת 1975. אלבום הויניל האינסטרומנטאלי הוא אחד היותר שרוטים בספריית התקליטים שלי. למעשה, התקופה הקלאסית של קאמל החלה עם The Snow Goose, אלבום קונספט המבוסס על נובלה מאת פול גאליקו. אף על פי שאין מילים באלבום – המוסיקה משדרת את התוכן האמוציונאלי של הסיפור, שמתאר אדם בודד בשם רייאדר, המסייע לרפא אווז פצוע בעזרת נערה צעירה בשם פרית'ה. כאשר האווז נרפא, הוא משוחרר, אבל פרית'ה נעלמת בעקבותיו. מאוחר יותר, ריאדר נהרג בקרב בעת פינוי דאנקירק. האווז חוזר במהלך הקרב, מסמל את התקוות שעדיין יניתן לשרוד גם במהלך המלחמה. את האגדה הצליחה קאמל להפוך למוסיקה מורכבת ומבריקה, כאמור – בלי מילה אחת. ואף על פי ש"אווז השלג" הוא אלבום אינסטרומנטאלי, הוא נשמע נגיש הרבה יותר מהעבודות המאוחרות של קאמל, משום שהוא מתבסס על מרקמים יפים במקום ניסויים מוסיקליים. בהופעות בישראל, קאמל תתמקד דווקא ב – Moonmadness משנת 1976, שינוגן לכל אורך חלקו הראשון של המופע. באלבום הזה נטשו קאמל את הצלילים היפים של Snow Goose, ועברו למוסיקה של גיטרות וסינתיסייזרים שהזכירו את פינק פלויד של Wish You Were Here. יש טענה, ששינו הכיוון המוזיקלי נבע מתעקשות של חברת התקליטים, כי קאמל תיצור אלבום מסחרי יותר מאשר Snow Goose האקספרימנטלי.  Moonmadness נשמע יותר רוק אנגלי מסורתי עם נטיה לג'אז- פיוז'ן עם מקצבים סינקופטים ומקלדות תוססות. יתר על כן, השירים קצת יותר תמציתיים ונגישים מאלה של "סנו גוז". זה אינו אומר שקאמל נטשה את הרוק הפרוגרסיבי.  Moonmadness הוא אלבום קונספט, המבוסס באופן חופשי על אישיותו של כל חבר – "Chord Change" הוא קטע של פיטר בארדנס, "Air Born" – אנדי לטימר, "Lunar Sea" – אנדי וורד ו- "Another Night" הוא דאג פרגוסון. אין ספק שהקונספט באלבום הזה מוגדר פחות מזה של "סנואו גוז", והמוזיקה פחות מאתגרת, אבל בסך הכל זה אלבום טוב עם קטעים אינסטרומנטליים וסולואים מרשימים, שככל הנראה "עובדים" יותר טוב בהופעה.

קאמל בסיבוב הנוכחי הם: 

  • אנדרו לאטימר (גיטרה, חליל-צד, שירה)
  • קולין בס (באס, שירה)
  • דניס קלמנט (תופים)
  • פיט ג'ונס (קלידן חדש בהרכב)

גלריה
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + 2 =