הנויפלדים, אב ובנו, פנו לגולדברגים, אב ובנו, לצורך שיר חדש. השחלת חרוזים על נושא של שפל וגאות בחיים. טבעו של עולם לנוע הלוך ושוב בין טוב ורע. יום אסל יום בסל. יש ימים טובים, ויש ימים לא מוצלחים, שאתה רוצה לא להיות. אבל אל ייאוש – "עוד תבוא תקופה של חסד ותקווה". מה מיוחד בזה? הכתיבה של הגולדברגים נשמעת מעט קונפקציה,
הטקסט שבלוני, לא אישי. מטפורות שחוקות. המלודיה העגולה והעיבוד העשיר מעניקים לשיר זרימה קולחת, מוסיקה שמזכירה שירים של פעם, תן לרגש לרוץ לפניך במנגינה חד פעמית, ואין כמו קובי אפללו בביצוע לא הכי טיפוסי לסגנונו כדי להשלים את השיר הסנטימנטלי, שנשמע כמו מגיע מאזורי הפסטיבלים הים תיכוניים של פעם בין ירושלים לסאן רמו. התוצאה נשמעת win-win situation. זה שיר שיכול לרוץ על הכביש הראשי מזריחה ועד שקיעה.
לא נכנע לרוח/ או לשמש החמה/ כי בתוך תוכי בוערת
נשמה
רסיסי הגשם/ משנים מצב צבירה/ עוד תבוא תקופה של חסד
ותקווה
מהזריחה עד השקיעה/ רועש בראש וגם ברקע/ בסוף יגיעו עוד ימים
אני מבטיח לעצמי/ להירגע ולו לרגע
מהזריחה עד השקיעה/ ובשביל מי ומה בעצם/ איך לפעמים אני חולם
פשוט להיעלם/ לחיות בלי שם/ להתקדם/ לבד
אם נשאר בי כוח/ המחוג ירד נמוך/ איך אביט בסוף אחורה/ בחיוך
כשיבוא השקט/ אתמסר בלי שאלה/ לתחושה המחבקת/ הרכה
מהזריחה עד השקיעה/ רועש בראש וגם ברקע/ בסוף יגיעו עוד ימים
אני מבטיח לעצמי/ להירגע ולו לרגע
מהזריחה עד השקיעה/ בשביל מי ומה בעצם/ איך לפעמים אני חולם
פשוט להיעלם/ לחיות בלי שם/ להתקדם/ לבד