עיון ביקורת

רוג'ר ווטרס, Is This The Life We Really Want? (אן.אם.סי, יוני 2017)

מוסיקה רוק, מוסיקה רוק אלטרנטיבי

מוסיקלית, אלבומו החדש של רוג'ר ווטרס, סולו ראשון מזה 25 שנה, בהפקת ניגל גורדיץ' (רדיוהד, בק) נשמע כמו תמצית המוטיבים הבולטים והמשובחים מהאלבומים הראשונים של ועד אלבומי אמצע השבעים של פינק פלויד, מצליל הפסנתר, הסינתיסייזרים, כלי מיתר סימפוניים.
ווטרס מתוודה בשיר הפותח "כאשר היינו צעירים" –  “who gives a fuck, it’s never really over”. אכן: הזעם והתיאבון לומר דברים לא נחמדים על החיים והקיום – לא עזבו לשום מקום , והפעם ב-2017 ממרום גילו (74) הוא אומר דברים כעד למה שמתרחש בעולמנו:
Picture a shithouse with no fucking drains/ Picture a leader with no fucking brains – "צלם שירותים ציבוריים ללא ביוב/ צלם מנהיג בלי שכל", ותנחשו למי הוא מתכוון.
השיר  מציג עולם רע המתבסס חלקית על המציאות של היום. רוג'ר ווטרס  מדבר על בעיות פוליטיות וחברתיות שונות, אותן ניתן למצוא בשירים אחרים באלבום.
התנאי הבטל "מה הייתי עושה אילי" ב – Déjà Vu מציג את החידלון הגדול של האדם מול  חולשותיו. מחוסר היכולת להילחם בזקנה ועד חוסר האונים  בתחושת ה-דז'ה וו על האהבה שהפסדת ואליה אתה מתגעגע.  השיר מחזיר אל מוטיבים מוכרים מפינק פלויד, כמו "הצד האפל של הירח". גם התוכן מזכיר בלדות כמו The Final Cut. העיבוד וההפקה מזכירים אף הם עבודות קודמות של ווטרס ופלויד – בשימוש בגיטרה אקוסטית, בפסנתר, בכלי מיתר, בהרמוניות הכבדות, בשירה הדרמטית, בזעקה. Broken Bones’ הוא דוגמא מצוינת לרוח הנושבת מכיוון החומרים של פעם, הפתיחה האקוסטית, הבריטון העמוק הלוחש, צליל המיתרים השמימי ובהמשך הזעקה הדרמטית המלווה בצליל חשמליות אקספרסיבי וחזרה לשירה המסתורית הלוחשת. בשיר מתייחס רוג'רס לעבר: היינו צריכים ללמוד מעברו המר מאז המלחמה העולמית השנייה. היינו צריכים לאסוף את העצמות השבורות וללמוד לקח לגבי  המלחמות הארורות. זה לא קרה.גם The Last Refugee, ממוקם באזור של פינק פלויד בטון הדרמטי, בצליל הפסנתר הכבד, באקורדים של הגיטרה, בקצב המעומעם.
הטקסטים חושפים איש זעף, מוכיח בשער שמנסה ודי מצליח לענות על השאלה: "האם אלה החיים שבאמת רצינו?" הטקסטים נוקבים, ישירים, כשירי מחאה של פעם, עד שאתה שוכח שהוא עכשיו בשנות השבעים שלו. לפעמים הוא גולש לקלישאה, ועדיין אתה משוכנע שזה בעצמותיו.
העיבודים העניקו לאלבום את העומק והעוצמה שתומכים נפלא בחומרים המורכבים של ווטרס, שנשמע מאוד אישי , קרוב למאזין, לא נרתע לומר את שטורד אותו, הכי קרוב לחומרים המקוריים האותנטיים של פינק פלויד

1. “When We Were Young”
2. “Déjà Vu”
3. “The Last Refugee”
4. “Picture That”
5. “Broken Bones”
6. “Is This the Life We Really Want?”
7. “Bird in a Gale”
8. “The Most Beautiful Girl”
9. “Smell the Roses”
10. “Wait for Her”
11. “Oceans Apart”
12. “Part of Me Died”

Roger Waters – The Last Refugee

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − = 7