עיון ביקורת

רוית בָּטָאשְוִילִי, אל תדאג (מילים ולחן: רוית בָּטָאשְוִילִי הפקה מוסיקלית: אורי זך, פברואר 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

היא אוהבת אותו. היא מבטיחה שלא תוציא אותו מחייה, ליבה שייך לו לעד, ובכל זאת היא חייבת לעזוב "כי לא נשאר לי כלום מעצמי" ו"אני צריכה חמצן אני קורסת". מה הבעיה שלה? יוצרים צעירים מתבכיינים על מר נפשם. דכְּאוֹנִים, מְאֻמְלָּלים, מְבֹאָסים מְדֻכְדָּכים, ומְדֻופְּרָסים, אבל מה הוא (האוהב/ מאהב) אשם? טקסטים מהסוג שבטאשוילי אינם מביעים כמעט דבר פרט לדיפרסיה (רצון לברוח). אין בהם עומק, ייחודיות. היא עוזבת כי לא טוב לה. מבטיחה לחזור אליו. זהו.
רוית בטאשוילי ממהרת להוציא את השיר, אחרי שחשפה אותו בשלבים הגבוהים של "הכוכב הבא לאירוויזיון".  לאורך כל השיר היא מסלסלת באותו טון אחיד של חרב-עלי עולמי, שאינו גורם לי להשתתף בצערה, ואפילו מביך משהו. יש לה היכולות הקוליות והמוסיקליות, אבל עדיין לא הכישרון לכתוב טקסטים ראויים ולבצע בפרשנות בוגרת יותר מאשר זו הנשמעת בסינגל הבכורה שלה.

יושבים ריקים על הספה המלוכלכת/ והמילים זורמות להן לאט/ תבין אני צריכה קצת זמן אני הולכת/ זה לא שנגמרה האהבה/ כלום לא נשאר לי מעצמי כמעט/ תבין אני צריכה חמצן אני קורסת/ בכל לילה למיטה אפורה/ אז תבין לא נותרה לי ברירה/ רק לקום וללכת
אל תדאג אני אחזור כשאהיה שלמה/ וכשאחזור אני רק מקווה/ שהקירות לא יסגרו עליי/ רק עוד קצת תדע לבי שייך לך לעד/ אני לא אחלוק אותו עם אף אחד/ אני לא אוציא אותך מתוך חיי/ חכה לי רק עוד קצת/ רק עוד קצת/ יושבים שותקים בין הקירות אני דומעת/ כי המילים קשות לך מידי/ לא אל תשאל אותי לאן אני הולכת/ ואל תמצא ת׳זמן להתקשר/ יהיה קשה מידי אם נדבר/ תבין עייפתי כבר מזמן אני קורסת/ בכל לילה למיטה אפורה/ אז תבין לא נותרה לי ברירה/ רק לקום וללכת
אל תדאג אני אחזור כשאהיה שלמה…

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 1 = 4