רונן בן טל דורך במקום מזנק לרחוק

דורך במקום מזנק לרחוק

רונן בן טל

הפקה עצמאית
4.5/5

אחרי שמונה שירים מבאסים על מציאות הקיום, מציע רונן בן טל סוף טוב. תצטרפו לשירת המקהלה: "את החושך באנו לגרש". בואו נפנה ל"אלוהים הטוב", כי במלחמת האור בחושך, יש בכל זאת סיכוי לסוף טוב. אם רונן בן טל השאיר אותנו 9 דקת ו-17 שניות על השיר הזה במעין מנטרה מוסיקלית, יכול להיות שאנחנו לא רק דורכים במקום. יכול להיות שזה אינו רק סיכום דרך נואש לקראת המוות, שמשדר שיר הפתיחה "ערב נוטה לרדת".
הטוב הוא קודם כל בעובדה שרונן בן טל, האיש של "תיקיות" (1989), "אור כשדים" ו"ז'אן קונפליקט" עדיין אתנו במאבקנו לגרש את החושך. זוהי כשלעצמה בשורה טובה.
לפני הסיכום הזה, נצא עם בן טל למסע דפרסיבי רטרוספקטיבי המחזיר במנהרת הזמן המוסיקלית אל שנות השמונים של מוסיקת ניו-וייב אלקטרו פופית, שחוברת לטונים הקודרים שלו. אחרי השיר על עליבות ואפסות החיים, פוגש בן טל את אמו ואחותו "בשמיים" לשיר משפחתי אוטוביוגרפי קודר המסכם חיים דרך מבטן  בצליל תעשייתי מלנכולי.
בהמשך המסע נגיע ל"הארץ המו-תחת" – זו הכותרת במקום "הארץ המובטחת". המולדת המחבקת והחונקת, כפי שהוא רואה אותה בזרם תודעתו בדרך לצילומי סרט על תולדות הציונות. בן טל אינו מנסה לייפות או להיות פואטי. הוא מספר בפשטות נוקבת על זיכרון שחלף ברגע והפך לגעגוע לשוב אל הארץ המובטחת, שכולם רוצים לקחת. נשמע סרקסטי, בוטה, כועס. איך אפשר להגיע אליה כאשר "מן הפחת לפח הייאוש פה קבוע". על רקע שקשוק כלי מלחמה, מה שנותר זו "הנבואה לשוטים" באוטוסטראדה של שיט ושוט. (Shit ו – Shoot)
"אחושארמוטה פוליטי וזאת עכשיו מלחמה על מצב קיומי ועל מצב קיומך / כלפי חוץ כלפי פנים כלפי שמאל וימין המלמעלה והמלמטה של כל המאוימים"  ("דורך במקום מזנק לרחוק")
שר בן טל את מה שנשמע אזעקת אמת על מצב קיומי.
השירה אקוויוולנטית לתחושה. לא פחות לא יותר. בן טל אינו מנסה להיות אחר. נשמע כמוכיח בשער המנסה להאיר מציאות. את ה"השלמות" משאירים לקלידים, מכונת התופים והגיטרות, שמחזירים לימי הפינגווין, הליקוויד והרוקסן. העיבודים וההפקה המוסיקלית אמנם משלימים אות הטון הקודר הזה ששר על תחושת ייאוש בליל נדודי שינה עכור שמבקש הצלה – "אז חבקי אותי חזק לרגע / / עד שכל העצב הזה יעבור / רק שכל העצב הזה יעבור" (השיר "הלילה מתקפל אל עצמו")
המוכיח בשער מתאר המשכיות מבאסת – "דור המדבר נעקר מן השורש ודור ההמשך מן הגוף" ורואה "מטח של גשם אדום" שנופל משמיים ומזהיר:  "אז על כל מה שעשינו נשלם בגדול / וכל השדים שהינו יזנקו מן השאול" ("לא משנה") קצב אלקטרופופ, קולות רקע נואשים מייצרים את התזזית ואת האווירה האפוקליפטית.
רונן בן טל אינו מזמין להתענג על צליליו. הוא מבקש לומר את האמת, והאמת – לא מענגת,  היא כואבת ונוקבת והיא גם מנחמת את מי שרוצים לשמוע אותה – כי בעצם אמירתה אין דריכה במקום.

שירים: ערב נוטה לרדת, שעת חסד, הארץ המו-תחת, הנבואה לשוטים, דורך במקום מזנק לרחוק, ג'ירפה, הלילה מתקפל אל עצמו, לא משנה, פרדהתפילה

מילים ולחנים  – רונן בן טל עיבודים והפקה מוסיקלית רונן בן טל עובד אפרת ויקי אבימור

וידיאו: שעת חסד

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן