עיון ביקורת

רועי נויפלד , בלעדיה (לחן: רועי נויפלד מילים: מאיר גולדברג עיבוד והפקה מוסיקלית: רועי ושמוליק נויפלד, מאי 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

זה סיפור עצוב על מי שממשיך לחלום את מי שאינה איתו, ודמותה החסרה ממשיכה למלא את חייו. החולם יספר עוד פעמים רבות את סיפור החיים בלעדיה. יש מי שמקשיב למנטרה הזו. שמע אותה שוב ושוב עד שהוא מגיב בחוסר סבלנות – "אני יודע סיפרת לי סיפרת לי". בשיר הוא "אחיו המקרי", כלומר מי שמטה אוזן לסיפור החוזר. ה"אח" מתקשר מן הסתם,  לסלנג הישראלי העממי שהפך קלישאה –  "אחי" – כפניה לאדם קרוב כאילו הוא בן המשפחה.  ה"אח" יכול להתפרש גם כאח ב"בית המרפא לחולמים", קונוטציה לבית חולים לחולי נפש. אחרי הכל, שברו של החלום הביא אותו למצב של הפרעה בתפקוד הרגשי.
רועי נויפלד הלחין במנגינה נוגה עגולה, שחיה בזכות העיבוד וההפקה המוסיקלית העשירים. הקצב המהיר הוא מעין קונטרסט מעניין ואטרקטיבי למצב הרוח הקודר.  התוצאה הסופית נשמעת מהודקת – המבע המתכוון המגיע עד פלצט, השירה המקהלתית, גם אקורד הפסנתר הרך בסיום שמשדר חמלה. רועי נויפלד חי את הסיפור כאילו הוא בעצמותיו.

לא הייתי אני בלעדיה אומר החולם לאחיו המקרי/ האח עונה אני יודע/ סיפרת לי סיפרת לי
היא נתנה לי יותר משנותיה/ מוסיף החולם בחיוך מסתורי/ האח עונה אני יודע/ סיפרת לי סיפרת לי
הם יושבים על ספסל ששוקע בדשא הרך/ ומלא רחמים/ כבר שנים ארוכות, בלעדיה/ בבית המרפא לחולמים
לא הייתי אני בלעדיה/ חוזר החולם על אותן המלים/ האח אומר אני יודע/ סיפרת לי סיפרת לי
החולם מתאר את פניה/ והאח רק מקשיב ואוחז בזרועו/ ולוחש ברוך, אני יודע/ בוא נלך מפה, נלך מפה
הם יושבים על ספסל ששוקע בדשא הרך/ ומלא רחמים/ כבר שנים ארוכות, בלעדיה/ בבית המרפא לחולמים

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + 6 =