עיון ביקורת
לרכישה >>

פורטיס, שלושים לסיפורים מהקופסא (נענע דיסק, 1988)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס

חיילי הבדיל פרשו מהקרב כדי לחזור לקופסא. שר פורטיס בפתח האלבום, שיצא ב-1988, עשר שנים לאחר פלונטר, אלבום הבכורה פורץ הדרך.  מחאה תמימה נגד מלחמה הגיעה לרוק הישראלי שנים רבות אחרי שהיא נולדה באמריקה. טוב שהיה פורטיס אחד. טוב שהיה ברי סחרוף לצידו. הפקת האלקטרו, מכונות שנותנות קצב (אין שמו של מתופף בהרכב, רק איש מחשבים) מזכירה את הקונספט של "מינימל קומפקט", להקתו האירופאית של פורטיס שהתפרקה בשנה בה יצא "סיפורים מהקופסא".  שלושים שנה אחרי נחגוג אותו יחד איתו בספטמבר 2018. יש אלבומים שהזמן לא רק שאינו גורע מהם, אלא מעניק להם גושפנקא של קלאסיקה.
ברלין של אירופה נתנה לפורטיס את ההשראה לכתוב את "תחנה סופית" – גם כאן שר פורטיס על מלחמה שתמונותיה עולות מן העבר במקום הזה –  הזמן  נעצר. את דמיונו מתרגם פורטיס להבעה דרמטית – "תביט למעלה ותראה את השמיים צועקים". הסאונד האלקטרוני וההפקה הלא עמוסה מסייעים לנאראטיב ההזוי של השיר.
ואז כמעט בלי רצועה מפרידה אנחנו נכנסים ל"בבוקר של קטיפה", כיסוי לשירו של לי הייזילווד בתרגומו של סמי בירנבך – עיבוד מיוחד – קונטרסט בין קולו העמוק של פורטיס למקהלת ילדים.
חוזרים לקצב האלקטרו דאנסי בנוסח המינימל קומפקט ב"חתול מפלצת"  (דגימת וידיאו למטה) – "מי מסתתר מאחורי המסכה, חתול מפלצת או ילדה יפה". כאן פורטיס משועשע-סרקסטי. שיר על אהבה נואשת שמושר במעין מרירות טירופית. גם כאן המנגינה היא חומר משמר.
ב"שקיעתה של הזריחה" מוריד פורטיס הילוך. שיר אפוקליפטי על חלום בעתה – סוף העולם מפצצה גרעינית. ("כשהפטריה הופיעה פתאום בחלום") הטון כאן הופך מלנכולי, משדר תחושת דאון, וגם כאן המנגינה עושה מזה להיט נצח שקל ומפתה להצטרף לפורטיס לשירת צוותא.
ב"כוכב הקופים" חוזר פורטיס לשיר פוליטי, וגם כאן הוא משתמש בצעצועים לתיאור המציאות – "פוליטיקאים משחקים בפלסטלינה". הטון חוזר להיות סרקסטי-ציני בתיאור העולם כפי שהוא משתקף מהחדשות בטלוויזיה. לא החכם, לא הטיפש ולא הגיבור יצילו את העולם. הקצב האלקטרוני מתברר שוב כאפקיטיבי יותר מכאסח של גיטרות. הטון, הקצב והמנגינה מייצרים מתח פנימי שמעצים את הטקסט.
"החיים הם הפתעה/ כמו משחק קוביה" שר פורטיסורד קלפטר מצטרפת בקולות. קצב מיד-טמפו. שיר ביאוס של מסומם. הקצב והטון אכן תואמים את הסיטואציה. שיר הזוי.
ועוד על החיים המטורפים – ב"אין קשר", בעיבוד קצבי מצוין למכונות תופים. שיר על חיים שאין בהם שקט, הגנה ותרופה.
מהנסיעות עם "מינימל קומפקט" נולד "לייפציג ברצלונה" – על הנסיעות האינסופיות המייאשות בדרכים, וכשכבר אתה נשבר – הגיטרה שמנסרת את הלילה היא שמצילה. פורטיס דרמטי בקטע הזה, וקצב המכונות ממשיך להכות באותו טמפו. ביצוע מהטובים בדיסק.
איטי, כבד –זה השיר המסיים "בין החדרים" על הבנאדם שמתוך בדידות – הדבר הכי סביר זה ידידות עם עצמו. דואט פורטיס-סחרוף. ככה בד"כ לא מסיימים דיסק. אבל כאן זה כל כך נכון – הסוף הכל כך דכאוני.

איזה אלבום. פורטיס במיטבו. למעשה פורטיסחרוף עוד לפני שקראו להם ככה – במיטבם. אלבום רוק עברי נדיר. פורטיס את סחרוף הצליח לתרגם את "מינימל קומפקט" לעברית ויצרו מוסיקה ספוגה בכל המשקעים של אותה תקופה, על רקע אווירה של בדידות וניכור.

שירים: 1. סיפורים מהקופסא 2. תחנה סופית 3. בבוקר של קטיפה 4. חתול מפלצת 5. שקיעתה של הזריחה 6. כוכב הקופים 7. באויר 8. אין קשר 9. לייפציג.ברצלונה 10. בין החדרים

נגנים: ברי סחרוף – גיטרות, קלידים, רמי פורטיס – גיטרות ושירה, יוסי לדרמן – מחשב ודגימות קול, גיל סמטנה – גיטרה בס, סאלי לדרמן – שירה, ורד הררי – קולות, יובל שפריר – כלי הקשה (ב"באויר"), "אין קשר"), ורד קלפטר – קולות (ב"באויר")

Rami Fortis Tales Box
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. את תכנות התופים עשה יוסי לדרמן, שבתו הקטנה סאלי היא זו ששרה את הפזמון ב"בבוקר של קטיפה".
    (עידן, ת"א)(11/02/2008)
  2. רק הערה: את "באוויר" לא שר פורטיס, אלא ברי סחרוף
    (אני, י-ם)(03/03/2007)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 + 4 =