עיון ביקורת

רמי קלינשטיין וישי לוי, עוד לא תמו כל פלאייך (מילים: יורם טהרלב לחן: רמי קלינשטיין עיבוד והפקה מוזיקלית: יעקב למאי, אפריל 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

אתם יודעים מה? הייתי מעדיף את השיר הזה על פני "הללויה" לכבוד 70 למדינה. כאן לא נידרש לסרס דבר. השיר – בול על ארצנו הקטנטונת והיפה, אדמתה ומעיינותיה וחורשותיה, שיר אהבה למולדת ולארץ. יורם טהר לב כתב את השיר, בהתרפקות אמיתית. השיר מלא התפעמות ורוך,  ועם זאת גם חרדה, עצב וגעגועים לזמנים שחלפו, לימים של טוהר ותום ביחסים שבין העם למולדתו.
לא בטוח שהיה יוצא לו טקסט כזה כיום. טהר לב כתב שיר אהבה לנופיה של ארץ ישראל, כשהוא מצטט מתוך "ארצנו הקטנטונת", שיר שהושר בשנות הארבעים. השיר מתבסס על  פסוק מתהילים: "פתחי לי שעריך, אבוא בם אודה יה". (בתהילים כתוב: "פיתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה")  השיר נוגע בנופי הקיבוץ, במראות ובריחות של רעיית הצאן (*): "נביאה בבגדינו את ריח הכפרים/ בפעמון לבנו יכו העדרים"... הארץ מואנשת כדמות אישה. בבתים הראשונים היא מתוארת באמצעות רמיזות ודימויים ארוטיים כאהובה וככלה, ואילו בפזמון החוזר היא אם ובת. על פי התיאור היא יפיפייה, אך גם דלה: יחפה, בלי כתונת, ללא תואר, היא רבת פלאים, אך פלאיה נתונים בסכנה.
הדובר בשיר לעיתים מדבר בגוף ראשון יחיד על אהבתו, ולפעמים הוא נוקט לשון רבים, כמייצג את העם. לדימויים יש משקעים הסטוריים: כ”צועני יתום” מביא אל השיר את המוטיב של היהודי הנודד. הכמיהה לארץ מקבלת בשיר ביטויים סמליים כפתיחת שערים, הכאת שורשים, לחש אינטימי הנשמע כשבועת אמונים ("את לי את האחת…")גם כמיהה  אל הטבע האידילי, הבלתי נגוע, הצבוע בצבעי שיר השירים. בשיר קיים מתח בין שני ניגודים: מצד אחד יש פלאים רבים בארץ האהובה, אבל ההקדמה "עוד לא תמו כל… " מצביעה על תהליך שלילי, שבו הפלאים הללו הולכים ואוזלים.
המוסיקה של רמי קלינשטיין מתכתבת נפלא עם הטקסט. נוגה ואצילית, רוויית געגועים ואהבה מתוך הזדהות, מכילה את רבדי התחושות של הדובר. זכור הביצוע הראשון של להקת פיקוד צפון, שחשף את יופיו של השיר. בהמשך ביצע קלינשטיין בעצמו את השיר, ובגרסה החדשה, הוא נצבע בשני קולות שעושים עמו חסד.

*** יורם טהר לב: "ריחה וצבעיה של ארץ הילדות נשארים חרותים לנצח בלבו של כל אדם. נוף מולדתי שלי הוא ריח הכפרים ופעמון העדרים. בילדותי היה אבי רועה צאן, והיה לוקח אותי אתו אל שדות המרעה, שם ראיתי איך נולדים טלאים וגדיים”.

ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה/ מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה/ קבליני אל שירייך, כלה יפהפייה/ פתחי לי שערייך אבוא בם אודה יה.בצל עצי החורש, הרחק מאור חמה/ יחדיו נכה פה שורש אל לב האדמה/ אל מעיינות הזוהר, אל בארות התום/ מולדת ללא תואר וצועני יתום.
עוד לא תמו כל פלאייך/ עוד הזמר לו שט/ עוד לבי מכה עם ליל/ ולוחש לו בלאט:/ את לי את האחת/ את לי את, אם ובת/ את לי את המעט/ המעט שנותר.
נביאה בבגדינו את ריח הכפרים/ בפעמון ליבנו יכו העדרים/ ישנה דממה רוגעת/ וקרן אור יפה/ ולאורה נפסעה ברגל יחפה/ עוד לא תמו כל פלאייך…

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 3 = 1